זאלי'ס ווייקן זיך אין ר' מיילך ווייס בלוט השם ישמרנו

האם אכן יש בזמנינו רה"ר דאורייתא

בתקופה האחרונה נתיימר אברך ראש כולל מדרש להוראה להעלות "דבר ברור" בנידון "אם יש בזמנינו רשות הרבים דאורייתא" והדפיסו בקובץ בשם "בית ועד לחכמים" (גליון א), ובהערתו הראשונה שם מתנצל האברך ראה"כ הנ"ל דהואיל ונידון זה לא נתבאר די הצורך בשו"ע ובפוסקים והיא סוגיא עמוקה שנסתבכו בה (גדולי הפוסקים)ולא עלתה להם דבר ברור, "על כן ראינו לכתוב מה שעלתה בידינו כשלמדנו ענין זה בפלפול חברים". וכל המעיין בדבריו רואה אמיתות דברי הקדמתו הנ"ל, שמה שעלתה בידו לא עלה על דעת גדולי הפוסקים כלל וכלל, כי מראשיתו היתה כל מטרתו להוציא בכח מלשונותיהם שיש לנו עתה רה"ר דאורייתא, ומקרב ומרחק כפי העולה על רוחו, על כמה פוסקים כתב שדבריהם צע"ג, ועל פוסקים אחרים כתב שדבריהם דחוקים, ומחדש חידושים לסתור דברי הפוסקים בלי שום ראיות מן הש"ס ומהפוסקים הקדמונים, וחידושיו העצמיים הם נגד סוגיות הש"ס כדיבואר להלן, עד שניכר מדבריו שלא העמיק כלל בשורשי הדברים מהש"ס והראשונים, וביסס עצמו על דיוקים קלים, ובהם בא לסתור דברי גדולי הפוסקים בסברות כרסיות, ולא יאומן כי יסופר איך מרהיבים עצמם אברכי זמנינו לסתור יסודות איתנים של גדולי פוסקים שכבר הלכו בהם נמושות, ודבריהם נתקבלו במשך מאות שנים בשערים המצוינים בהלכה. וכבר הארכנו במקום אחר להוכיח סתירת דבריו, ועתה נצא ידי חובתינו להעיר על סדר דבריו בקיצור אמרים.

אי הרבים מבטלין צוה"פ

בהערה י' הביא דברי שו"ע הרב (סימן שס"ד סעיף ד') ואם עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין רשות היחיד גמורה היא מן התורה אפילו עשה כן באמצע רה"ר גמורה כמו שנתבאר בסימן שס"ב עכ"ל. וכונת הרב למש"כ בסימן שס"ב סעיף י"ט דצוה"פ מועיל בכל הד' רוחות, הרי דזהו שיטת הרב. ועתה בא בקובץ הנ"ל לערבב ולטשטש את דבריו הק' דלא הקיל אלא כשיש שני מחיצות שלימות, ודייק כן מדברי הצ"צ בשני מקומות א' ממה שכתב בפ"ב אות ב' וז"ל דהא גם צוה"פ חשוב מחיצה דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות, ובפרט דגם לריה"ו הדין כן דסגי אפי' בשני לחיים, דהא ס"ל שני מחיצות דאורייתא אלא משום דרבנן פליגי עליה בזה ואמרו לו אין מערבין רה"ר בכך, מ"מ בצוה"פ י"ל דמהני עכ"ל. ומזה בא ראה"כ הנ"ל ללמוד דלא רצה להקל אלא כשיש ב' מחיצות שלימות דבזה מודה ר' יהודה, אבל הוא טועה בדברים פשוטים מאד דהרי הצ"צ לומד את דברי התוס' שם דלחכמים היה מהני צוה"פ לירושלים, והרי התוס' עצמם כתבו דלר' יוחנן חייבין רק באמצע הפילוש דליכא שם שני מחיצות דאורייתא, וע"ז כתבו התוס' דלחכמים אין חייבין שם מחמת הצוה"פ, הרי מבואר להדיא מדברי התוס' דלחכמים מהני צוה"פ ברה"ר אף בד' רוחות כמו האמצע הפילוש דליכא כלל שני מחיצות.

אלא כוונת הצ"צ להביא ראיה לדברי התוס', דלחכמים מהני צוה"פ ברה"ר, דהרי כיון דלר' יהודה מהני אף לחי מכאן ומכאן וע"ז אמרו חכמים אין מערבין רה"ר בכך, דייקינן מדבריהם דרק בלחיין אין מערבין אבל בצוה"פ מערבין, כיון דיש לנו כלל אפושי פלוגתא לא מפשינן אמרינן מסתמא כוונתם רק על לחי'ין, אבל צוה"פ מהני, אבל לאחר שידעינן דצוה"פ מהני פשיטא דאין חילוק בין שני רוחות לד' רוחות כמו שמוכח מדברי התוס' עצמן דמהני לחכמים אף בד' רוחות.

עוד הביא האברך ראה"כ הנ"ל את דברי הצ"צ בפ"ה משנה ו' שכתב ומה שתירצו וי"ל הואיל והיה לירושלים צוה"פ לדברי רבינו אאזמו"ר סימן שס"ד אף לדידן הדין כן וכו' ואף להריב"א דלא מהני צוה"פ מארבעה רוחות מ"מ צוה"פ משני רוחות מהני כמו פסי ביראות מד' רוחות, וכו' ומה גם לדעת התוס' וכו' א"כ ה"ה בר"ה רוחב י"ו מהני צוה"פ משני רוחות מדאוריייתא כן נ"ל לבאר דברי אאזמו"ר עכ"ל. ואותו אברך רצה לומר בכוונתו דלא הקיל אלא בשתי רוחות משום דאיכא שני מחיצות דאורייתא, אבל זה שיבוש גדול דהרי כתב הצ"צ כן רק לדעת ריב"א דס"ל אף בכרמלית לא מהני צוה"פ מד' רוחות רק בשני רוחות, ע"כ ה"ה ברה"ר הוא כן, אבל אנן הרי לא קיי"ל כהריב"א בסימן שס"ב א"כ ה"ה ברה"ר מהכ"ת להחמיר כהריב"א, מאין לקח הצ"צ חומרא הזה, וע"כ צ"ל כונת הצ"צ דאף לדעת הריב"א מהני עכ"פ משני רוחות וממילא מתבאר לפי"ז דברי התניא דס"ל דמהני אף בד' רוחות כיון דלא קי"ל כהריב"א.

ובאמת אף לפי טעותו דהצ"צ רצה להחמיר כהריב"א הרי לא החמיר הריב"א אלא כשאיכא רק צוה"פ, אבל כשאיכא עומד מרובה הרי מהני צוה"פ אף בד' רוחות אף להריב"א אף דליכא באמצע הפילוש שני מחיצות דאורייתא דסו"ס איכא עומד מרובה, ותדע דהרי הצ"צ כתב שם להדיא דירושלים היה מהני צוה"פ ולדברי אאזמו"ר אף לדידן הדין כן, הרי דלשו"ע הרב מהני לירושלים צוה"פ להלכה, והרי שם היה אמצע הפילוש דליכא שני מחיצות, הרי דברים ברורים בדעת השוע"ה דמותר אף בד' רוחות אף כשליכא שני מחיצות לעומד באמצע הפילוש, ע"כ כל דבריו מוטעים ומשובשים מכל וכל.

עוד הביא בקובץ הנ"ל סתירה על שו"ע הרב ממה שכתב בסימן שמ"ה סי"א שכתב שעיר מוקף חומה שהוא מפולש משער לשער הוי רה"ר, הרי דאע"ג דודאי יש לה צוה"פ דהא כל חומה גבוה הרבה מפתח הכניסה ויציאה, ודבריו אינם כלום דהרי אשכחן כמה אחרונים שמפרשים את דברי הראשונים בחומה בלא צוה"פ, וכן מפרש בספר ברית אברהם סימן י"ח אות י"א את דברי המרדכי פרק הדר שמצריך דלתות משום דמיירי דליכא צוה"פ להחומה עי"ש. וכן מפרש בשו"ת חסד לאברהם תנינא סימן ל"ה את דברי הרמב"ם שמצריך דלתות נעולות, דמיירי דאין שם רה"ר אלא משום דאין צוה"פ להחומה משו"ה צריך דלתות נעולות עי"ש, א"כ גם דברי השוע"ה שם יתפרש כן דליכא צוה"פ להחומה ומשו"ה הוי רה"ר. ומה שהקשה דהא כל חומה גבוה מפתח הכניסה אין לדבריו שחר, דזה רק אם בונים צוה"פ אבל אם אין בונים שם צוה"פ הרי הכניסה והיציאה גבוה כמו החומה.

אי הרבים מבטלין פסי ביראות

בהערה י"ג הקשה על הבית אפרים והסכמות כמה אחרונים לעשות פסים של אמה בהקרנות ועי"ז יש לה שם ד' מחיצות, והקשה מהא דכתב בשו"ע סימן שמה דכשיש לה חומה ומפולש משער לשער הוי רה"ר דאורייתא, אע"ג דכל חומה יש לה פסים, ואין לומר שהיה מחיצה בשני צידי רה"ר לכל אורך העיר וא"כ ליכא פסים כמ"ש הבית אפרים, דהא בסימן שס"ד מסיים ואין מבואותיה צריכין תיקון, וא"כ מיירי שהכשר המבואות תלוין בהכשר רה"ר שבאמצעו וזהו רק באופן שיש מבואות פתוחין לו מימינו ומשמאלו, וכ"כ הבית מאיר סימן שס"ד להוכיח מלשון זה דמיירי בכה"ג עי"ש, ע"כ תוכן דבריו בהקובץ הנ"ל. וכל דבריו הם טעיות גסים, וכי יעלה על הדעת דלדעת הבית אפרים ליכא מבואות פתוחין לו מימינו ומשמאלו, הרי מיירי מעיר גדולה שהיא רה"ר ופשיטא דיש לה הרבה מבואות פתוחין, ועיין בבית אפרים דף מג ע"ב שכתב דרבינו יונתן מפרש כן בירושלים שהיה לה רק שני מחיצות מחמת דכותלי רה"ר היו חוצצין את העיר לשנים, ופשיטא דהיה בירושלים הרבה מבואות פתוחות, אבל מ"מ אצל שערי החומה שם לא היה שום מבוי פתוח והיה שם סילוק מחיצות, וכ"כ בשו"ע הרב סימן שמה סעיף יא, ואין להקשות דנהי דמחיצות החומה מסתלקים עדיין יש באמצעו מחיצות מחמת המבואות, דכבר כתב החזו"א סימן ק"ז אות ח', דמיירי דהמבואות יש להם צוה"פ דחשוב כמחיצה ממילא לא נחשב כעומד מרובה על הרחוב, או שהמבואות ג"כ פרוצים ואינם רה"י עיי"ש.

ומה שכתב שהבית מאיר הוכיח מלשון זה ואין מבואותיה צריכין תיקון, דמיירי דליכא סילוק מחיצה, זה אינו, דלא התחילו להבין את דבריו, דהבית מאיר כתב רק להוכיח דמיירי דיש להעיר חומה, דאם היה מיירי דאין להם חומה והדלתות נעשין על ראשי המבואות, לא שייך לומר דאין מבואותיה צריכין תיקון שהרי עשו השתא תיקון הדלתות להמבואות, וע"כ דמיירי שיש לה חומה ועשו הדלתות להחומה ולא להמבואות, אבל לא דן הבית מאיר כלל מענין סילוק מחיצות, והוא נקט כריהטא דמילתא דכיון שיש לה חומה מסתמא יש לה ד' מחיצות, אבל לא נחית כלל לסתור הסברא של סילוק מחיצות, ובודאי יכול להיות אף במוקף חומה שמסתלקין המחיצות ע"י אורך של מחיצות הרה"ר כמ"ש הביא"פ, והב"מ לא סתר את זה כלל, וע"כ שפיר משכחת לה שעשו דלתות להחומה ואין המבואות צריכין תיקון ואפ"ה מיירי דאין לה שם ד' מחיצות.

ובעיקר דברי הבית מאיר דע"כ מיירי במוקף חומה מדכתב ואין מבואותיה צריכין תיקון צ"ע, דהרי כתב רש"י בדף נ"ט גם על עיר שאין לה חומה ואין מבואותיה צריכין תיקון, וכ"כ מהרי"ט סימן צ"ד על דברי רש"י דף נ"ט דמיירי בלא חומה ואפ"ה אין צריכן תיקון. ובאמת הבית מאיר עצמו בסימן שצ"ב כתב דרש"י מיירי בלא חומה וכתב לפרש כונת רש"י דאין צריכין תיקון היינו דיכולין לערב עירוב אחד עיי"ש. וא"כ לפי דברי הבית מאיר עצמו בסימן שצ"ב נסתר הוכחתו בסימן שס"ד, ובודאי בסימן שצ"ב חזר מדבריו בסימן שס"ד. ממילא אינו מוכרח כלל דהשו"ע סימן שס"ד מיירי דיש לה חומה.

עוד כתב בקובץ הנ"ל לחדש ע"פ דבריו נגד האחרונים, והעמיד יסוד דברחב ט"ז אמה מודים חכמים דאתו רבים ומבטלי מחיצות, והביא ראיה מדברי האבן העוזר שכתב דר' יוחנן אתי כחכמים והא דירושלים חייבין עליה משום רה"ר משום דדלת שאינה ננעלת ליכא שם מחיצה עלה ולא חשובה כשם ד' מחיצות, ובא לפרש דטעמו משום דברחב ט"ז מודים חכמים דאתו רבים כו', ודבריו מבהילי הרעיון הם, כי מה מצא באבן העוזר יותר מהשו"ע, אם הביא"פ מפרש את דברי השו"ע דהמחיצות של אורך רה"ר מסלקים את מחיצות החומה, וכן מפרש רבינו יהונתן הא דירושלים, וכן מפרש בשו"ע הרב (סימן שמה סעיף יא) את דברי השו"ע, א"כ מדוע לא יתפרש כן גם בדברי האבן העוזר דאיירי שאין רק שני מחיצות, מחמת דמחיצות החומה מסתלקת ואין לו אלא שני מחיצות, וברוח השלישי אין לו אלא דלת א"כ לפי מה שחידש האבן העוזר שם דדלתות לא חשוב כשם ד' מחיצות ממילא מודים חכמים דאתו רבים ומבטלי הדלתות, אבל לפרש כוונת האבן העוזר דמודים חכמים ברחב ט"ז דאתו רבים כו' הוא רחוק מאד להעמיס כן בדבריו, דהרי בתוס' מבואר שם להדיא בתירוץ השני דאין שום חילוק בין רחב י"ו לרחב י"ג ובשניהם אין המחיצה מתבטלת לחכמים, ואם היה בדעת האבן העוזר לחלוק על התוס' היה מזכיר בפירוש שהוא חולק על התוס' והרי לא הזכיר שום רמז מענין זה שיהא חילוק בין רחב ט"ז או פחות, ש"מ דהוא מסכים לדברי התוס' בדבר זה.

ובאמת יש להוכיח מדברי האבן העוזר עצמו דאין שום חילוק בין רחב ט"ז לפחות, שהרי כתב הטעם משום דדלתות שאינו נעולות לא חשוב כשם ד' מחיצות, משמע דאם היה חשוב כשם ד' מחיצות לא היו חייבין על ירושלים משום רה"ר לחכמים אף שהיו בוקעין ברוחב ט"ז אמה, וע"כ דס"ל להאבן העוזר כתירוץ השני בתוס' שם. ועוד לדברי האברך בקובץ הנ"ל מפני מה הוצרך האבן העוזר לחדש דדלת שאינו ננעלת לא חשוב כשם ד' מחיצות, הו"ל לומר בפשיטות משום דברוחב ט"ז מבטלי מחיצות אף לחכמים, וע"כ משום דמוכח מקושית הגמ' דאין חילוק, דהרי מקשה על ר' יוחנן אדר' יוחנן דמתני' דפסי ביראות, לכן מפרש האבן העוזר דבההו"א היה ס"ל דאין צריך שם ד' מחיצות משו"ה היה ס"ל דלחכמים אין חייבין על ירושלים אף דלא היה שם שם ד' מחיצות, ובמסקנא ס"ל דצריך לחכמים שם ד' מחיצות ודלתות אינו כשם ד' מחיצות, אבל לא חזר כלל ממה דס"ל בההו"א דאף ברחב ט"ז אמה לא אתו רבים ומבטלי מחיצות, דהרי כל החילוק בין ההו"א להמסקנא אינו אלא דלחכמים צריך שם ד' מחיצות חשובות, ואי איתא כדברי האברך הראה"כ הנ"ל, מה נתחדש להגמ' במסקנא מה שלא הי' ידוע בהו"א, הלא בההו"א כבר ידעו דירושלים היה רחב ט"ז אמה ואפ"ה מהני לחכמים. ועוד אי נימא דבמסקנא חידש הגמ' דחכמים מודים ברחב ט"ז, הלא עיקר זה חסר מן הספר ולא נזכר דברים אלו כלל באבן העוזר, וע"כ דבדותא היא.

גם מה שרצה להעמיס בדברי שו"ע הרב (סימן שסד בהגליון) דלמסקנא מיירי הגמ' דלא היה לירושלים שם ד' מחיצות מחמת דמודים חכמים ברחב ט"ז, הוא הבל הבלים. מי סני לפרש את דברי הרב כמו שכתב הרב עצמו (בסימן שמה סעיף יא) דמיירי דליכא כלל ד' מחיצות מחמת סילוק מחיצות החומה, וכבר האריכו כל האחרונים מדברי התוס' שם בתירוץ השני דאין חילוק בין רחב י"ג לרחב ט"ז, והבית אפרים האריך בהרבה דפין שזה דבר שא"א להיאמר דחכמים מודים ברחב ט"ז אמה דנתבטל, וכדברי התוס' דאין חילוק בין רחב ט"ז לפחות, מדפריך מירושלים על פסי ביראות. והחזו"א (סימן ק"ז אות ח') כתב על המשכנ"י דרצה לחלק בזה וז"ל, זה תימא דא"כ לא מקשה הגמ' מידי, וכבר הקשה התוס' וכו' וכ' בסוף דבריהם דלמאי דפירשו דרה"ר המתקצר במק"א הוי רה"ר אף במקום הקצר ניחא, הרי דפשוט להם דאין לחלק בין ט"ז לפחות, וקושייתם רק אם נימא דמקום הקצר אינו רה"ר, ואנן קי"ל בשו"ע דאף מקום הקצר הוי רה"ר וא"כ אף בט"ז נמי.

ובאמת המשכנ"י הודה בזה להבית אפרים דאין לחלק בין ט"ז לפחות, וכתב שלא הבינו את דבריו ומעולם לא עלה על דעתו לחלק בכך, וכן דעת כל האחרונים דלתירוץ הב' אין לחלק וזהו העיקר, ה"ה התפארת צבי (סימן י"א) והזרע אמת, הנפש חיה, והתורת חסד, והאבני נזר, והביא"פ, והמשכנ"י, והחזו"א (והעתקתי דבריהם בספר "איזהו רשות היחיד"[1]), ואיך ירהיבו אברכי זמנינו לסתור את דברי גדולי האחרונים ולילך נגד התוס' ונגד סוגית הש"ס. ומה שרצה לומר דהשו"ע הרב היה סובר כך, דבריו מרפסין איגרא היכן מצא בשוע"ה שכתב דבר זה, ואי משום שכתב בגליון דלמסקנא מודים חכמים דירושלים היה צריך דלתות, הלא לא כתב שם שום טעם, ושפיר דבריו מתפרשים ע"פ מה שכתב בעצמו בסימן שמ"ה סעיף י"א דמיירי דמחיצות של אורך רה"ר אינו רחוקות אמה ברוחב רה"ר מכנגד חלל השער, [ואם שנתקשה להם דהרי יש מבואות פתוחין לו, הרי קושיא זו יש להם גם על הבית אפרים, וא"כ מהיכי תיתי דנימא משום קושיא זה דהשוע"ה סובר יסוד חדש היפך סוגית הש"ס, ומה עוד שהרי קושיא זו יש להקשות גם על דבריו בסימן שמ"ה, וכבר כתבנו לעיל דאף שיש מבואות פתוחין לו משכחת לה שלא יהיה לו שם ד' מחיצות] וזה דבר שאין לו שחר לחלוק על כל גדולי האחרונים ולתלות עצמם באילן גדול רבינו בעל שוע"ה להעמיס בכוונתו, מה שלא כתב ולא עלה על דעתו.

ומה שכתב בקובץ הנ"ל דכ"כ הצמח צדק בפ"ה מ"ו להדיא דחכמים מודים ברחב ט"ז דרבים מבטלים המחיצה. לא עיין בדברי הצ"צ מראשו לסופו רק הציצו על איזה שורות, דהרי ז"ל הצ"צ, אבל אם הפירצות רחבים ט"ז אמה י"ל דהוי רה"ר, כדמחלקים התוס' שם וכו' דדוקא פסי ביראות לא אתו רבים וכו' כיון שאין הפירצה רק י"ג, אבל הכא דהפתח רחב י"ו אמה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצות וכו' ומה שתירץ וי"ל הואיל והיה לירושלים צוה"פ וכיון שכן י"ל בצוה"פ אפילו רחב י"ו אמה מהני מדאורייתא, מה גם לפמ"ש התוס' פ"ק דף ו' י"ל י"ג אמה דפסי ביראות הם חשובים רה"ר דאורייתא, אם דרך רה"ר מהלך ביניהם וכו' ואפ"ה מהני פסי ביראות, א"כ ה"ה ברה"ר רוחב י"ו אמה מהני צוה"פ משתי רוחות עכ"ל. הרי דברים ברורים דזה היה רק ההו"א של הצ"צ דהיה סובר דבפסי ביראות אינו רה"ר דאורייתא מחמת שאינו רחב ט"ז, אבל למסקנא מסיק הצ"צ כדברי החזו"א דכיון דגם ברחב י"ג אמה הוי רה"ר דאורייתא תו אין לחלק בין רחב י"ג לט"ז, וממילא לא מיבעיא מחיצות ממש מהני לט"ז, אלא אף צוה"פ מהני לרוחב ט"ז, והרי זה התירוץ של התוס' נפסק בשו"ע דרה"ר המתקצר הוי רה"ר ממילא אין לחלק.