איך האב קוים עפעס צייט די טעג, דער באשעפער איז דאהי, אין איך דארף כאפן שחרית
*די שלוש שבועות מיינט בכלל נישט וואס ער שרייבט בנוגע לזמננו, לא נגע ולא פגע*
*ביסודו איז די גאנצע שיטה קעגען די קבלת חז"ל אז סוועט קודם זיין א מלך אין א שר צבא משיח בן יוסף אין נאך דעהם א משיח בן דוד. סגעבויט אויף שיטות יחידים ווי א פראבלעמאטישן דברי תוס' ר' חיים כהן , א שורה אין מהר"ל אין א שטיקל דברי אדה אין תפארת יונתן.*
1) ואחרי שלדבר מצוה מותר [לפרוש מיבשה לים] אפי' בערב שבת, אין ספק שהעלי' לאר"י מצוה היא, ורז"ל אמרו (כתובות ק"י ע"ב) שהדר בחו"ל וכו', וכן אמרו שם (דף קי"א ע"א) כל המהלך ד"א באר"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ומה שהיה אומר הנביא לבני הגלות (ירמיה כ"ט ה') בנו בתים וכו', זה הי' מפני הגלות שנגזר עליהם, ומי שהגלם לא הי' מניחם לשוב עד שעלו ברשות כורש, וגם עתה אחת משלש שבועות שהשביע הקב"ה לישראל שלא יעלו בחומה. (שו"ת הריב"ש סימן ק"א).
2) אין ספק שהדירה בא"י היא מצוה גדולה בכל זמן, בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית, וא"ז הרמב"ן מנה אותה מכלל מ"ע, כמש"ה וירשתם אותה וישבתם בה, וכן הוא דעת א"א הרשב"ץ בס' זוהר הרקיע. ואף לדברי הר"ם ז"ל שלא מנאה מכלל מ"ע, מ"מ אם אינה מצוה נמנית, היא מצוה דרבנן, וזה זולת תועלת אחרות נמשכות ליושב בה. אמנם מצוה זו אינה מצוה כוללת לכל ישראל בגלות החל הזה, אבל היא נמנעת כלל, כשאז"ל בגמ' כתובות פ' האחרון שהיא מכלל שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימהרו את הקץ ושלא יעלו בחומה, צא וראה בני אפרים מה קרה להם שמהרו את הקץ, אמנם מצוה זו על כל יחיד לעלות לדור שם, אלא שמצוה זו אם יש דברים מונעים אינו מחויב לעלות. (שו"ת רשב"ש סי' ב').
3) וקשה טובא, והלא ישיבת א"י אינה מצוה חיובית, אפי' לדעת הרמב"ן וסייעתו הסוברים שזה נחשב למ"ע "וירשתם אותה וישבתם בה", מ"מ מודים דאינה מצוה חיובית כמו שארי מצות, ומבואר בגמ' שם ג' שבועות כו' אחת שלא יעלו בחומה, וא"כ ודאי אינה מצוה חיובית על כל איש ואיש, וא"כ במה כחה דאשה לכוף לבעלה לקיים מצוה זאת של ישיבת הארץ, יותר משארי מצות חיובית. (גליון הלבנון מספר י"ב, נדפס בירושלים שנת תרכ"ד, עמוד 85, שיעור מהגר"ש סאלאנט בענין דין כפיה לעלות לא"י, ועתה נדפס מחדש בגליון צפונות שנה ג' קובץ א' עמוד מו).
4) נראה לי כי מה שלא מנאה [היינו מצות ישוב ארץ ישראל] הרב [הרמב"ם] הוא, לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח, כי אדרבא נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף כתובות (דף קי"א) שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה, והוכיחו מפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו' ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה. ומה שאמר הרמב"ן (א) שהחכמים אמרו כי כבוש הארץ היא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות. ומה שאמר עוד (ב) שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ, זה דוקא בזמן שבית המקדש קיים אבל עכשיו אין מצוה לדור בה, וכן פי' התוס' שם גבי הוא אמר לעלות. ועוד ראיה שאין בו מצוה ממה שאמרו ג"כ התם (שם) כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו, ואם היה מצוה בדירת א"י בכל הזמנים איך יבא נביא אחר משה לסתור דבריו והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכ"ש לסתור. (מגילת אסתר ספר המצות מצות עשה ד' לדעת הרמב"ן)
4) ירושלמי מס' שקלים: תנא בשם ר"מ כל מי שקובע בא"י ומדבר בלשון הקודש ואוכל חוליו בטהרה וקרא ק"ש בבוקר ובערב יהא מובטח שהוא מבני העה"ב, מיהו לא יעלו על מנת לכבוש עד שיבא הקץ, וכדאיתא סוף מס' כתובות אם תעירו ואם תעוררו וגו' ר' זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה עכ"ל. (כפתור ופרח פ"י דף קצ"ז).
5) לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גוים, ואל ידור אדם בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנאמר כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים (כתובות ק"י ע"ב), ואעפ"כ אין להם לישראל לעלות יחד ביד חזקה כעין קיבוץ גליות, שאין להם למהר הקץ עד שיחיש הבורא גאולתינו, שנאמר (שה"ש ב' ז') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, עכ"ל. (פסקי ריא"ז האחרון, כתובות פי"ג ה"ח)
6) אחר שמן הדין אין הפרש אם המשביע עברי או מעם אחר ואדרבה יגדל בהיותו מעם אחר בקצת ענינים מפני חילול ד' ואחר שאנחנו משועבדים תחתם אנו מחויבים לקבל כל דינא דמלכותא כאשר נשבענו שלא נמרוד בהם כמוזכר בשלהי כתובות (קיא.) ובודאי לא ירצו לומר שנמרוד לצאת תחת רשותם שא"כ זוהי השבועה הראשונה שהזכירו שם האמר שלא יעלו בחומה, אלא כוונתם ז"ל שלא ימרדו הוא אף בשלא נקבל איזה ענין מגזירותיהם וכן נמצא בכתובים בהרבה מקומות בענין כזה לשון מרד אמר וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים ושם היה דבר פרטי גילוי סודו לבד עם שיש בו דבר אחר שהיה מתבזה בו הוי כאילו מרד לפי שאינו מחשיבו הוי כאילו מרד לפי שאינו מחשיבו ואחר שאנו משועבדים תחתם אנו מחויבים לקבל חרמיהם. (שו"ת מהרשד"ם חלק חו"מ סימן שס"ד דף ס:)
7) אמנם אינה מצוה לכל ישראל בגלות החל הזה אלא מצוה על כל יחיד לדור שם ואם יש דברים מונעים וכו' (מרשב"ש). ושם בבית ישראל סקט"ו וז"ל: לתרץ מ"ש בכתובות קי"א שלא יעלו בחומה ואם היה מצוה על כל ישראל א"כ הי' חיוב שיעלו כולם ולכן פי' בכה"ג באם יש מונעים וכו' עיי"ש. (פאת השלחן הלכות ארץ ישראל, סי' א' ס"ג)
8) מ"ע לרשת ארץ ישראל ולא לעזבה ביד גוים ולא להניחה שממה, שנאמר והורשתם את יושבי הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, וכן מצוה לדורות לשבת בא"י עד היום בזמן הגלות, וזהו אף שהיא מצוה גמורה לא יבוא במנין באין פנים, שלא יבוא למנין שום מצוה אלא מה שיש כח ביד אנושי לקיים, אבל מצוה שצריך עזר אלהי ונבואה לא יבוא למנין. ולא מצינו מצוה שיהיה אדם נביא או בעל רוח הקודש, אף שהנבואה שורש גדול בדת ישראל, והאיך יצוה לנו האל ב"ה מצוה שאין בידינו לקיים אותה אם לא בעזר אלהי ובאותות ובמופתים, כנראה ממלחמות יהושע שהיה כמה אותות ומופתים בשמים ובארץ, וכן בכל המלחמות, ומצוה כזאת לא יבוא למנין באין פנים. ואסור לנו לעשות שום מלחמה וכיבוש אם לא על פי הנביא, ומצוה התלויה בנבואה לא יבוא למנין. אלא שכל פסוקים האלה הם לשעתן לזמן יהושע, שהנביא צוה להם על פי השם ב"ה שילכו למלחמה ויכבשו את הארץ והבטיח אותם שיצליחו בכל מעשיהם וכל זה לזמן יהושע, ואדרבה אנו מושבעין שלא ימרדו במלכיות, אלא נקבל באהבה עד בוא יבוא משיח צדקנו, וזה לא יהיה בדרך הטבע אלא בכמה אותות ומופתים משונים ונפלאות. וזה לא יבוא במנין המצות, כי המצות נתנו לבשר ודם ולא לנביאים המשנים הטבע, אלא לכל ישראל בשוה וכן הסכימו התוספות. (אוצר החיים להגה"ק מקאמארנא קיצור התרי"ג מצות דף נ"ט).
9) אם כתב בו נשבעתי שתהי' שדי נתונה לך אעפ"י שמשמעותו לשון עבר אין בכך כלום והוא גופי' שבועה היא תדע לך שהרי אמרינן שלהי כתובות, ג' שבועות השביע הקב"ה את ישראל ומפיק להו מג' קראי, השבעתי אתכם בנות ירושלים, והתם לא שלח נביא שדיבר עם כל ישראל והשביעם, אלא אלו הפסוקים שנאמרו ברוה"ק לשמהע"ה הוא גופי' השבועה, ושם כתיב השבעתי אתכם ואיננו סיפור דברים שכבר השביעם דאימתי השביעם וע"י מי אע"כ היא גופי' שבועה היא אע"ג דכתיב השבעתי וה"נ דכוותי'. (שו"ת חת"ס, יו"ד סי' ר"כ)
10) ברם משונה היא מצוה זו מכל המצות, שכל המצות חיובם אישי והחלטי ר"ל על כל אחד ואחד משיראל החיוב להקימה ולעשותה בלי תנאים וגבולים, והמצוה הזו של ישיבת א"י חיובה כללי ומוגדר, ר"ל החיוב הוא רק על כלל האומה וגבולים יש בה, חז"ל צפו ברוח קדשם שאם תמסר המצוה לכל ותקבע חובה על כל אחד ואחד אז יפרצו העם חק וגדר ויעפילו לעלות בלי עת וחשבון ומכנפי הארץ ינהרו עליה אנשים לאלפים ובזה שתים רעות יעשו, האחת כי בעליתם פרצום בלי סדרים באין מקור נאמן למחיתם ולכלכלתם איש את רעהו יצורו וידחקו ויגדלו השערורות ותרבה העזובה ולחץ העניות יעבירם על דעתם ועל דעת קונם ויטמאו קדושת המקום וישחיתו את הישוב וכבוד הארץ מעליה יפשיטו ויצא שכרם בהפסדם - והשנית כי תנועת התעוררות כאלה תוכלנה להביא רוח פשע ומרד בלב העם נגד מלכי ישר ארץ אשר בידיהם עתיתם כי יצרם ופחזותם ישיאום להתקומם לפרוק עול להתיר חוק ומשפט ודינא דמלכותא ולצאת ברוח חפשי ויד רמה... אז אף לב המלכים והשרים יהפכו עליהם לרעה בעבור הכעיסם אותם ויסירו צלם מעליהם ואז יהי' יעקב למשיסה וישראל לבוזזים... לכן הודיעו לנו חז"ל שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה פירש"י "יחד" ושלא ימרדו באו"ה אשר לפי האמור הא בהא תליא ובזה החלישו כח המצוה ויגרעוה בכמותה משום צורך השעה וזה ע"ד אמרם הפרו תורתך משום עת לעשות, אמנם לעומת זה הגדילוה והרחיבוה באיכותה עד כי ברבת הימים נתהוה בזה ענין פשר נפלאה נאה ומתקיים שניטל המצוה והחיובה מהיחידים והוטלה על כלל האומה שכל אחינו שבגולה העמידו עליהם מצוה רבה לכבד את הארץ מהונם ולקבוע נדבות קביעות תמידיות ולתמוך את נפשות השרידים היחידים המתנדבים לעלות ולחונן אדמת קודש ואין לאל ידם וזה היסוד לקופת רמבע"נ שנתיסדה בכל תפוצות ארצות פזורנו והיהודים קיומוה וקבלוה עליהם לחק ולא יעבור וכה נוהג הדבר מדור דור וכה יקיימו את המצוה בכללם אלה בממונם ואלה בגופן. (מכתב תשובה על מצות ישוב אר"י מהגדול ממינסק הגאון ר' ירוחם יהודה ליב פערלמאן)
11-12) קבלתי מכ' הארוך בדברי הכ"מ וכו', בשאר מה ששאל בדבר ישוב הארץ, זה רק בפרט, לא לעשות חבורה לזה, וכמו הך דסוף כתובות שלא יעלו בחומה, ועיין ביומא דף י"ט ע"ב, וגם הרמב"ם ס"ל דרק ישוב היא זכות לא בקרקע, ובזה סתירה מהך דגיטין ד' ח' לב"ק דף פ' ומירושלמי מ"ק פ"ב הל"ד דנקט בתים עיי"ש ברמב"ם הך דב"מ דף ק"א עיי"ש בזה וגיטין דף מ"ז וב"מ דף ק"א ומנחות דף ל"א ע"א, ונפק"מ בין כהן לישראל בכל הני דקאמר בקידושין דף ל"א ע"ב ובסוף כתובות וברכות ושבת הוי הני כהנים כמר"י בירושלמי עיין בפ"ג במ"ק הל"א וברכות פ"ג הל"א ונזיר פ"ז הל"א, ועיין בירושלמי סוף פ"א בקידושין הל"ז גבי כהנת אם מותרת לצאת לחוץ לארץ ואכמ"ל, ודי בזה.יוסף ראזין (תיקון עולם, מונקאטש בריש הספר)
וע"ד הך דכתובות ק"י (השבעתי אתכם) הנה וודאי חל על הציבור דהוה תואר ומציאות. (שו"ת צפנת פענח, סי' קמ"ג אות ב')
גענומען פון ספר הקדוש אפס בלתך גואלנו