אויך "הרב" אליהו קאופמן, דער שליח פון הגר"ד שמידל אין איירופה, האט א מיינונג איבער די בעלזע פיוס:
(באמערקט זיין אויפברויז אויף "דער איד", און אויף די "עדה החרדית")
עשירי למניין
בהמשך למה שנכתב כאן בשבוע שעבר על "סאטמאר החדשה" הרי שלאחר שהסתבר לי כי גם העיתון "דער איד" פרסם את אותו "שלום" מפוקפק עם ה"חסידות המתונה" שבחוריה "לומדים" ציונות אצל עיתונאי הארץ ושליח ה"מוסד", הרי שיש לי להזכיר כאן משפט מעניין שהרבי הקדוש מסאטמאר אמר בימים שלחם בעוז נגד הציונות ברחוב החרדי. את המשפט הלה שמעתי בשנת אלפיים מחסיד יקר של סאטמאר בלונדון - ר משה מרקוביץ, משכונת "הנדון". הרה"ר מרקוביץ ציטט באוזני בשמו של ה"ויואל משה" כי האחרון נאנח פעם והפטיר כי הוא מקווה כי "עד בוא משיח צדקנו יוותרו עשרה שלא נשקו לבעל הציוני". לכאורה יש לשאול כאן "קשיא". הכיצד יתכן שהרבי מסאטמאר התפלל ש"יוותרו עשרה" בזמן שהוא עצמו ביצר את חומת חסידותו והרחיבה גם לחוגי ה"עדה החרדית" ועוד חוגים אנטי ציוניים וחתם בחותמו הקדוש את צוואת ה"יואל משה" ואח"כ הוסיף את מנעול "על הגאולה ועל התמורה"? אך מסתבר שברוח קדשו צפה הרבי מסאטמאר שעד בוא משיח צדקנו גם בחסידות סאטמאר - על מנעוליה, בריחיה ומפתחותיה, יתגלו בקיעים גדולים משום יצר העבודה הזרה הציוני שבימינו החליף בעם ישראל את הבעל, האשרה, "בעל פעור", השבתאות וההסכלה גם יחד. ואשר יגור הרבי בא.
שוב אני חוזר - עפ"י מה שלימד אותנו האדמו"ר מסאטמאר, שכאשר רוצים לבחון מהלך בוחנים אותו אם בא מהקדושה או מהטומאה ולא משנה מהי צורתו העכשווית. אם מהטומאה בא המהלך לא רק שכוונתו זדון אלא גם יפיל לבסוף רבים וטובים בפח וכל הצלחתו החיצונית היא רגעית וחולפת והסבריו ה"קדושים" הם לזות שפתיים.
השלום עם "בעלזא החדשה" לא בא משום שאותה "בעלזא החדשה" חזרה בה (או לפחות חוגים ראשיים מתוכה) ממחטיאיה הציונים בעבר, אלא דווקא "שלום" זה הגיע בימים ש"בעלזא החדשה" שקועה כל כולה בבוץ המצחין של הציונות ועובדת את העבודה הזרה בכל כוחה ומירצה, אף יותר מהציונים עצמם. אם כך הדבר לא רק שההתחברות עם ה"מלאכים" הללו היא מן הטומאה אלא שהמתחברים אליהם והרוצים ב"שלום" עם שליחי ה"מוסד" והמשטרה הציוניים חפצים אף הם בעצמם לינוק מהטומאה ולקבל "לגיטימציה" תוך כדי הימצאותם ב"קונצנזוס הלאומני" הציוני. הקלישאות על "שלום בין יראי ה" ו"איחוד היהדות החרדית" הן שקריות ותרתי דסתרי לגדולי ישראל בכל הזמנים.
הרמב"ם דיבר על מגורים נפרדים מ "אויבי השם". הגר"א ווסרמן ציטט את הרמב"ם בנושא. הפרושים לחמו בצדוקים ובמלכי החשמונאים בכוח הזרוע במשך יותר מ-25 שנה! ה"חפץ חיים" דיבר על יציאה ב"כוח פיסי" נגד ה"ייבסקציה" היהודית בבריה"מ הקומוניסטית. עולי בבל החרימו את "עם הארץ" בבניין בית שני. "מקדש חוניו" במצרים הוחרם ע"י כוהני הצדק בי"ם. הגאון מבריסק ואחרים בתקופתו קראו להיבדל מה"מזרחי". ה"חתם סופר" ייסד קהילות נפרדות. הגר"א ווסרמן קרא להחרמת פא"י בשל נטיותיה הסוציאליסטיות. הקראים, הבייתוסים והאיסיים הוחרמו ע"י הפרושים. האדמו"רים ממונקאטש, ליובאוויטש, בעלזא, סאטמאר ובית בריסק קראו להיבדל מאגו"י, וה"עדה החרדית" התפלגה מאגו"י.
אלה רק מעט מהדוגמאות ההיסטוריות שגדולי היהדות קראו לקרוע ב"בשר החי" בעם ישראל כדי להותיר את היהדות שלמה.
והנה באים עסקנים וסוחרים דמגוגים ומסיתים רבנים ללכת בדרך ההפוכה לנצח ישראל - עם אלה שבחרו ברע ובמוות. על מה צריך "שלום" ו"ידידות" עם פורצי גדר אלה? על כך שאותו "שלום" ימנע בחסידות סאטמאר (על כל אגפיה) וב"עדה החרדית" מרבנים יראי שמים להמשיך לצאת חוצץ נגד "בעלזא החדשה" ושותפיהם הציונים. כלומר, ב"סאטמאר החדשה" ישנם סוחרים המעוניינים לסחור עם הצדוקים ה"חרדים" בשקט וללא הטרדות גם אם המסחר כולל מכירת ערכי היהדות! הייתי מצפה מגורמים רדיקליים בסאטמאר - וילהמסבורג (ואולי גם איי יהדות שפויים שנותרו במונרו) - ובמיוחד מחוגי "נטרונא", להרים קולם ובכיים נגד ה"סולחה" הזו המלווה בתמונות גם בעיתון "דער איד".
ועכשיו אספר לכם בדיוק מי זכה מכל ה"שלום" הזה ומה הייתה המטרה האמיתית של ה"שלום" הזה.
מאז ש"בעלזא החדשה" יצאה לדרכה החדשה - עוד בראשית שנות ה 80, החלו עסקניה ולבלריה במשחקי חתחתים פוליטיים עד כדי כך שאף גוף, שה"בעלזאים החדשים" חברו אליו, הפסיק בשלב מסוים להאמין בהם.
לאחר ש"בעלזא החדשה" ניתקה את עצמה מהעולם של שלומי אמוני ישראל היא חברה (בשנות ה-80) לאגו"י אך עד מהרה גם שם לא אהבו יותר מדי את "עצמאותה " שלא הייתה אלא עוד דרך של אי נאמנות לשותפים החדשים. בשנת 1988 הראו ה"בעלזאים החדשים" כי "שבירת מערכות" ו"זיגזגים" היא דרכם הבלעדית לקבל נציג בכנסת המינים ולכן חברו - כ"חסידים", ל"דגל התורה" הליטאית ( שם קיבלו מקום שלישי). אך גם שם לא נחו זמן רב וב-1992, עת קמה שוב "יהדות התורה" (אגו"י ודגה"ת) ולהם (ל"בעלזא החדשה") לא נתנו מקום ברשימה (אגו"י טענו שה"בעלזאים החדשים" שייכים לדגה"ת והאחרונים טענו ההיפך) הוכיחו ה"בעלזאים החדשים" כי לכלנתריזם אין גבול. כ"חסידים" אשכנזים "טהורים" (המילה הגזענית "פרענק" יושבת להם בפה כשיניים) הם הצביעו ל... ש"ס!
לאחר בחירות 1992 החל המאוץ ה"בעלזאי החדש" לצבור תעופה. הם רצו בכל מחיר ח"כ לאחר בחירות 1996 ולא בחלו בשום גועל נפש פוליטי כדי לממש את הזייתם. הם רצו להוכיח לאגו"י ולדגה"ת כי בתעלוליהם הם יכולים לקבל מקום "ריאלי" באשר יפנו וקיוו ש"יהדות התורה" תבין את הרמז. הם אירחו את כל פושעי ישראל בארמונם כמו נתניהו (אז "כוכב עולה") מהליכוד, בנימין בן אליעזר מה"עבודה" ועוד פוקרים חולניים אחרים. מנגד הם נצמדו ל"מפלגת העבודה" של יצחק רבין ושמעון פרס, בימים שזו והשמאל שלטו במדינה הציונית. לצד זאת הם תמכו ב"הסכמי אוסלו" של השמאל ועודדו את ש"ס לתמוך אף היא בשמאל ולהילחם נגד הרב ש"ך, שרק ב-1988 היה בן בריתם של ה"בעלזאים החדשים". ככל שקרבו בחירות 1996 כך גדלו התעלולים הפוליטיים - לוליאניים של הללו. מחד גיסא הם לחמו לקבל "מקום ריאלי" באגו"י דרך מי שעמד לרשת את אביו כיו"ר הרשימה - מאיר פרוש, שהיה אז עדיין סגן ראש עיריית י"ם. מנגד - כדי להבהיר לאגו"י כי "הכל פתוח", הם פנו לאריה דרעי - אז יו"ר ש"ס, במטרה להשתבץ ברשימת ש"ס, אך הוא דחה אותם בנימוס בנימוק ואח"כ הפטיר לסביבתו הקרובה כי "אחרי הבחירות הם יברחו עם המנדט למפלגת העבודה". קשה לומר שדרעי לא דייק. במקביל לניסיונות החוזרים ונשנים- של ה"בעלזאים החדשים", לקבל מנדט במפלגות החרדיות היו הללו עסוקים גם בניסיון לשריין מנדט אצל החילוניים. מפעם לפעם שוב עלה - ב"מחנה החרדי" (ביטאון בעלזא) הרעיון כי "לא צריך עוד מפלגות חרדיות, אפשר להשתלב בחילוניות - כמו בארה"ב למשל". כך ניסו ב"בעלזא החדשה" להכין את הקרקע לתירוץ, כאשר תיפול לידם האפשרות שיקבלו מנדט במפלגה חילונית. ב"מפלגת העבודה" טיפחו את הבעלזאים. כך למשל אברהם בריסק מבעלזא היה חבר מרכז "מפלגת העבודה" ומקורבו של שר הבינוי והשיכון דאז - בנימין בן אליעזר. אך בעיקר "בעלזא החדשה" נצמדה לשר הבריאות דאז - דר אפרים סנה, שהיה האיש האחראי על נושא הדת ב"מפלגת העבודה" האנטי דתית. הסיבה להיצמדות: הם קיוו כי הלה ישבץ נציג של בעלזא ברשימה לבחירות 1996 או לפחות יתייחס לכך בחיוב קולני ואז ירוצו ה"בעלזאים החדשים" עם ה"בשורה" לאגו"י ויאיימו לערוק בפעם המי יודע כמה. אך למרות שב"מפלגת העבודה" אהבו את ה"פודלים" הבעלזאים ואפילו עיתון "הארץ" הפוקר כתב עליהם בגאווה כי אלה ה"חב"דניקים של פרס", הרי שבמפלגה החילונית הזו היו גם חישובים אחרים:
א. הם לא האמינו (ובצדק) כי הבעלזאים ימשיכו איתם לאורך הדרך ולאורך הזמן.
ב. הם פחדו מדימוי "חרדי" מדי אם יתנו להם מנדט.
ג. בתוך מפלגתם היתה תחרות מי יהיה ה"קויזלינג" הדתי וכך של"בעלזא החדשה" לא היה סיכוי להתחרות במנחם הכהן הפרו - רפורמי, שהוכיח את עצמו לשמאל הציוני, לא היה להם סיכוי להתמודד עם אנשי "מימד" ה"דתיים - לייט" ובראשם מלכיור (שגם זכה לבסוף ב"משבצת הדתית" המיוחלת, הבעלזאים לא יכלו מול הרב יצחק ברדע מר"ג - אמן "גיורי" סרק ואפילו מול הרב אפרים זלמנוביץ ממזכרת בתיה הם היו בטלים בשישים. כמובן שכל הללו יחדיו התחברו נגד הבעלזאים.
אך ב"בעלזא החדשה" לא התייאשו וניסו עוד מיני כלנתריזם כמו למשל העברת מסר לשר החוץ לשעבר דאז - ח"כ דוד לוי (שהקים את "גשר העצמאית") לשבצם במקום ריאלי אך דוד לוי דחה את הצעתם בשתי ידיו כי ידע שיצטרף לליכוד והרי כל הקמת "גשר" דמתה למשחק ה"כיסאות המוזיקליים" של "בעלזא החדשה". והיה גם הניסיון להציע לרב עזרן המנוח (שפרש אז מש"ס) לתת להם מקום שני ברשימתו ("תלם אמונה") אך ביקשוהו להיות נאמן לאדמו"רם. הרב עזרן - שומע לקחו של הרב שך, דחה את העניין ומה עוד שהרב יחזקאל אסחייק זכר את ה"ברית" של "בעלזא החדשה" מימי "דגל התורה" בשנת 1988 והבין היטב את מה שהבינו לפניו אריה דרעי ואפרים סנה. אך כנראה שהתרוצצויות העכברים של "בעלזא החדשה" הועילו כי אגו"י הסכימה לבסוף לתת להם את המקום השישי (והלא ריאלי...) ברשימת "יהדות התורה". אחד מעסקני אגו"י עוד התבדח אז כי "אגו"י הם יותר צדיקים מר לוי יצחק מבארדיצב אם הם נתנו לאייכלר מקום על חשבונם, לאחר כל מה שכתב כנגדם במשך כעשור וחצי". אך גם אח"כ לא נרגעו הרוחות משום שה"בעלזאים החדשים" לא היו נאמנים ל"יהדות התורה" ככלל במשך עשור נוסף, ולא היו נאמנים לחלק ממנה (אגו"י או דגה"ת) עד שב-2006 הם מצאו עצמם שוב מחוץ לרשימה בכלל.
אם כך יבינו ה"חכמים" שערכו את ה"ברית" וה"סולחה" עם "בעלזא החדשה" כי האחרונים לא ערכו "סולחה" זו כדי לתת ל"סאטמאר החדשה" פירורי שררה ציונים אלא כדי לנצלם למצב עתידי - דווקא ב"שנת בחירות" זו, לסחוט מ"יהדות התורה" ח"כ ללא רוטציה ותפקיד ביצועי שהרי אחרת "מלאכי בעלזא החדשה" יפנו בצר להם ל"סאטמאר החדשה" ויערכו את ה"מפץ הפוליטי החרדי". "איום" כזה כבר התרחש סמוך לבחירות 1996 כאשר הבעלזאים חיפשו "משבצת" של ח"כ ו"יהדות התורה" עדיין היתה אדישה כלפיהם. אז התבטאו ראשי החסידות והחמיאו לסאטמאר ש"עושים ופועלים למען האדרת התורה בארה"ב". הרמז כוון ל"יהדות התורה", כדי לרמוז להם כי "אופציית סאטמאר" עומדת על הפרק ועל אף הקרע אפשר לממשה.
בימים ההם האדמו"ר בסאטמאר היה ה"ברך משה" והוא כלל לא התייחס לבעלזאים וכך העניין ירד מהפרק ומומש רק בימים אלה.
כוונת ה"בעלזאים החדשים" היא גם לקלקל את שורות ה"סאטמארים החדשים" ולהכניסם לפוליטיקה הציונית תוך ניצולם לטובת "בעלזא החדשה" במאבק הפנימי ב"יהדות התורה" ובמיוחד נגד חסידות ויזניץ ועל חשבונה. לא מכבר מונה ח"כ מנחם מוזס מויזניץ ל"סגן שר החינוך" הציוני וב"בעלזא החדשה" היו תקוות שווא שהברברן והקשקשן הציוני - אייכלר, יהיה בתפקיד אך המציאות טפחה על פניהם. גם אח"כ עלו טענות בעלזאיות נגד מוזס על שלא העניק להם "כופתאות" במשרדו. מוזס מסומן אצל ה"בעלזאים החדשים" כבוגד שערק משורותיהם לויזניץ ושיש לשלחו הביתה. מקורות מהימנים הדליפו כי אייכלר הוא זה - בקשריו הטובים עם התשקורת הפוקרת, שזימן את העיתונאים החילונים ללחוץ על ה. מוזס (ביתו הכופרת של מוזס) לפתוח את פיה נגד היהדות וכך לפגוע בעקיפין באביה והם מאמינים כי כך יסולק הלה מרשימת אגו"י הבאה. כמו כן ל"בעלזא החדשה" מאבק ישן להדיר את ויזניץ מהיותה החסידות מספר 2 באגו"י ולרשת אותה. החיבור עם "סאטמאר החדשה" הוא עוד שלב בניסיון לפגוע במעמד ויזניץ.
מכאן שה"ברית החדשה" איננה לשם שמים אלא לשמד ממש ולתככים ולכלוכים שמהם חשש וזעק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל. העיתוי ל"ברית החדשה" - כאשר מעצרי אנשי ה"עדה החרדית" בעיצומם, לא נפל במקרה והרי "בעלזא החדשה" די מעורים בזמני המעצר של הציונים והם כבר קבעו את התאריך הנוח להם והעבירו את המידע ל"סאטמאר החדשה", מתי אפשר לקבוע "סולחה" ובעיתוי ש"העדה החרדית" עסוקה בצרותיה ולא תוכל להתנגד לנבלה בישראל.
דרך אגב, האם הכבש שנשחט ונמלח ל"סולחה" זו היה בהכשר ה"מהודר" של בד"ץ בעלזא או של ה"שחיטה המהודת" של "סאטמאר החדשה"?...