די אהרונים אין תולדות אהרן טרעפן זיך מיטן זעלבן פראבלעם

השתתפותו של האדמו"ר מדושינסקא ב'טיש' בתולדות אהרון במהלך ליל השבת האחרון, היה כמו הכרזה: אנחנו עם תולדות אהרון, באש ובמים. מול גלי ההשמצות וההצקות חסרות הרסן שהחוליגנים מחוגי ה'סיקריקים' מפעילים כנגד החסידות, ואל מול שתיקת-הכבשים התמוהה של ממסד העדה החרדית – אנחנו נהיה בכל מצב לצידה של תולדות אהרון.

התנתקות אפשרית של תולדות אהרון מהעדה החרדית, היא גם התנתקות של חסידות דושינסקי מהעדה. תולדות אהרון ודושינסקי, למי שאינו יודע, הן שתי הקהילות הגדולות והחזקות בעדה החרדית.

המחלוקות ההולכות ומתעצמות בתקופה האחרונה, סבות גם סביב המלחמה על הקברים ביפו. החסידויות 'המתונות' דוגמת תולדות אהרון ודושניסקיא, מסרבות למאבק האלים הגורם חילול ה' גדול, מנגד הקבוצות הקיצוניות דוגלות באלימות. וכמה שיותר.

די היה לראות את הראיון גלוי הלב שהעניק אהרל'ה יקטר לאתר 'בחדרי חרדים' בו תקף את התנהלות אנשי אתרא קדישא, בכדי להבין שדבר נפל בישראל. אנשי 'תולדות אהרון', מעוניינים להפסיק עם ההפגנות בכל החזיתות ולהתמקד במאבקים החינוכיים שישנם בבית פנימה.

אם לא די בכך, בשבועות האחרונים מתנהל מאבק עיקש בין הפלגים השונים ב'עדה החרדית', לגבי ההתיחסות לחברת אלקטרה. בעוד הציבור המתון, מבין כי ידה של החברה אינה במעל, וחותר לקראת הסכם שיביא לסיומה של הסאגה, הרי שהקיצוניים מצדדים להסלים את המאבק בחברה, בכדי לדחוק אותה לקיר.

בעלי החברה הממורמרים מהיחס לו הם זוכים ב'עדה החרדית' מאיימים להישבר, ועינהם של המתונים - כלות.

כל זה הביאו את 'העדה החרדית' לסיפה של התפוצצות סיר הלחץ.

***

השבוע גברו העימותים בירושלים בין ה'סיקריקים' לבין גורמים אחרים ב'עדה החרדית' ובמרכזם חסידות תולדות אהרן שהיא גם הכוח המוביל ב'עדה' והחיילים הנאמנים שלה. הרוחות התלהטו, ונשלף 'נשק יום הדין' - הפשקווילים, שהומטרו בחוצות ירושלים, והפעם חצו גבולות שהיו מוסכמים עד עתה, כאשר הם כללו דברי נאצה חמורים ביותר, בסגנון שככל הידוע לא היה עד עתה, נגד כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן.

גם אלו שאינם מזוהים במידה כלשהי עם תולדות אהרן הביעו זעזוע על המעשה ששבר את כל המוסכמות לפחות בארץ, שרבנים ואדמו"רים נשארים מחוץ לתחום של המהלומות המילוליות החמורות. האדמו"ר גם ידוע כתלמיד חכם גדול שכל ימות השבוע מסתגר באחד המושבים ולומד תורה יומם ולילה, ומלבד המימד הציבורי של ההתגרות קיים פה המימד של ביזיון תלמיד חכם במלוא מובן המילה.

התחושה בירושלים היא כי הותרו כל המגבלות, ובמלחמה כמו במלחמה אין עוד קודים מחייבים, והאווירה בירושלים החרדית, או לפחות ירושלים של העדה החרדית, מתחילה להזכיר את ירושלים של ימי ערב החורבן, עם פעילות הבריונים, שאכן נקראו 'סיקריקין', ובראשם עמד אבא סיקרא.

הכל יודעים כי אם תולדות אהרן תיכנס למערכה, הסיקריקים עם כל הכישרון הפוליטי שהפגינו, לא יוכלו להתקיים יותר. קרוב לאלף ושלוש מאות איש, אברכים ובחורים, הם כוח שלא יתקשה להתמודד עם כל אתגר, אבל בתולדות אהרן עצמה חלוקות הדעות. מרבית הציבור בעד תגובה חריפה שלהערכתם תשים סוף פסוק לפגיעות הנמשכות, כולל הפגיעה ברבם.

אבל גורמים אחרים בתוך החסידות עצמה בעד עמדה שונה, הגורסת כי תולדות אהרן היא כוח לבדד ישכון, שאינו צריך להתייחס לשום התנכלות כזו או אחרת, אלא לנקוט במדיניות של התעלמות.

מדובר בעימות מתמשך וחמור במיוחד, שאחד משיאיו היה העימות סביב פרשת הקברים שנמצאו או שלא נמצאו עד ל"ג בעומר בדרך לציון רשב"י במירון. רבים הבינו כי מדובר בספין, שאינו שייך לנעשה במירון אלא למלחמות ירושלים, והמטרה היתה לנסות להיפרע מהאדמו"ר מתולדות אהרן על שיצא נגד הסיקריקים באומרו כי פגיעה ביהודי אינה פחותה בחומרתה מחילול שבת. המגמה היתה לנסות לטרפד את ה'הדלקה' המפורסמת שעורכת חסידות תולדות אהרן, שהיא גם עוגן מרכזי בחייה של חסידות זו ומקור כוח לא אכזב.

סוף דבר ההדלקה התקיימה כסדרה, כאשר האדמו"ר בצעד חסר תקדים הגיע למירון בתוך מתקן מיוחד. מאז החריפו מאד היחסים והגיעו לכדי רתיחה, כשהפשקוויל חסר התקדים הנוכחי, הגיע לאחר שאנשי תולדות אהרן חשפו מידעים נגד גורמים מרכזיים בקרב הקבוצה הסיקריקית.

הסיקריקים שמחזיקים בידיהם מוקד עוצמה חשוב בירושלים, בדמות יכולת הדפסה והדבקה כמעט בלתי נדלית, עושים שימוש מדהים ביכולות שבידם, שהופגנו לעין כל בפרשת הפולמוס על מירון ולמעשה משתלטים בזריזות ובקלילות על הרחוב הירושלמי, כאשר לאחרים קשה מאד להתמודד עם החיוניות יוצאת הדופן שהקבוצה מגלה. גם משום שכל האחרים חוששים, ולא ממש יודעים כיצד מתמודדים עם התעוזה וחוסר המעצורים, שאלה שני מרכיבים שהביאו מגורמים שנראו שוליים, לניצחון.

בינתיים פרשת הפגיעה חסרת התקדים בכ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן עשויה לסבך את העדה החרדית. חסידי תולדות אהרן הפגועים, ולא רק הם, השקיפו השבוע בתימהון על העובדה שהעדה החרדית לא מיהרה להוציא הודעת גינוי שמוציאה את מפרסמי הפשקוויל אל מחוץ למחנה. "מדשתקי שמא מינה ניחא להו", זו היתה האווירה, הקשה יש לומר, בתולדות אהרן, אבל לא רק בה.

לטעמם של אנשי תולדות אהרן שרואים בהתנהלות 'העדה' לאחרונה כצעדים אובדניים, התבקשה 'העדה' להוציא הודעת מחאה חריפה מיידית וטוטאלית של העדה החרדית, בעיקר על רקע העובדה שהסיקריקים רואים את עצמם כמי שזוכים לגיבוי של גאב"ד העדה החרדית עצמו, הגרי"ט וייס.

בתולדות אהרן אומרים כי בעצם העובדה שאנשים אלה שפגעו בצורה חסרת תקדים בכבודו של האדמו"ר, טוענים כי המנדט שלהם מגיע מהטופ שבטופ של העדה החרדית, היא הנותנת ש'העדה' תפציץ את רחובות ירושלים במודעות מחאה טראומטיות כפי שבירושלים יודעים לעשות. גם הטענה כי הסיקריקים בין כך יסירו את המודעות בתוך מספר שעות או פחות, אינה מצדיקה לדעת גורמים בתו"א את השתיקה.

כאן מזכירים כי על פגיעות הרבה פחות חמורות בגורמים שאינם קשורים לעדה החרדית הוציאה העדה החרדית בתוך שעות ספורות הודעות התנערות ומחאה. ואילו כאן, כאשר מדובר ברבה של החסידות שהיא המעוז העיקרי של העדה השתררו אלם ודממה.

כל זה קורה כאשר הגאב"ד עצמו יצא לארצות הברית לתקופת מה (כנראה עד סמוך לחגים), על מנת לקבל טיפול רפואי כלשהו. אבל לא מן הנמנע שכאשר ישוב לירושלים הוא כבר ימצא 'עדה חרדית' אחרת, לפחות מבחינת הגיבוי הציבורי. אלא אם כן בימים הקרובים ביותר יחול שינוי בהתייחסות העדה החרדית ומישהו בצמרת 'יעשה חושבים', וירחיק את 'העדה' מכל קשר עם הסיקריקים ועם מעשיהם.

המחשבות הנוגות בתולדות אהרן שעד לא מכבר היו 'הצבא של העדה החרדית' מבעבעות כבר חודשים ארוכים, ואולי יותר מזה. אבל בשבועות האחרונים הדברים הגיעו לשיא חדש שמבשיל הכרעה שעשויה להיחשב היסטורית.

כבר היום נשמעות בתולדת אהרן אמירות כי הסיקריקים ומי שתומך בהם הם המחסלים של העדה החרדית, ואויביה הגדולים לדורותיהם לא היו יכולים לאחל לעצמם מהלכים טובים יותר בדרך למיגור העדה מאשר אלה של הסיקריקים ומי שמאחוריהם. היום אלה כבר לא מחשבות או אמירות שנלחשות מפה לאוזן, אלא דיבורים שנשמעים בריש גלי, כולל מתן התואר של מחסלי העדה החרדית למי שביצעו את המעשה החמור האחרון ולא רק אותו.

גורמים בתולדות אהרן עצמה לא אישרו אבל גם לא הכחישו השבוע כי בעקבות המהלכים האחרונים, ובעיקר בעקבות שתיקת העדה החרדית מול מה שקרה, נשקלת ברצינות אפשרות הפרישה, גם אם לא הרשמית, מהעדה החרדית. אחד הגורמים כבר הספיק להתבטא כי בתוואי הדברים הנוכחי, מהעדה החרדית לא יישאר אלא ועד הכשרות, שלו כמובן יש חיים עצמאיים משלו. כל השאר, כולל סמכות בית הדין נמצא בסכנה של ממש. כאשר בימים אלה ממש נעשים בירורים מבירורים שונים שלא מן הנמנע כי הם עשויים להוביל אף להודעה דרמאטית.

הבעיה הלא פחות חמורה, שמחשבות ואמירות מסוג זה אינן מתגלגלות רק בתולדות אהרן שהיא החוג שנפגע במישרין, אלא גם בחוגים אחרים שהם המסד של העדה החרדית. למשל החוג של דושינסקי, שמלכתחילה נחשב כגורם שקול ומיושב, וגם בו יש מי שמשקיפים בדאגה גוברת על הנעשה בעדה החרדית וגם על מה שלא נעשה. כאשר גם בתוך בית הדין עצמו לא הכל מאושרים מההתרחשויות, וזה כולל גורמים בכירים ביותר, שכבר בנושא מירון הביעו דאגה מהמתרחש. מסתבר כי גם בחוגים הנחשבים קנאיים יותר, כולל אלה שהובילו בהפגנות סביב מתחם קרתא ובוודאי נגד החפירות ביפו, נשמעה לאחרונה ביקורת נוקבת על ההתנהלות.

המסקנה; שקיום העדה החרדית נמצא לראשונה בסכנה של ממש, עם התגברות החשש לאובדן הקשר עם השטח, ואיבוד הצבא של העדה, כבר אינה חזיון בלהות אלא אפשרות קיימת, שהרבבות שצורכים בדבקות מוצרים בהכשר העדה החרדית אינם מודעים לה, ויש כבר עסקנים בכירים בירושלים שמדברים על העדה החרדית במושגים של זמן עבר.

כמובן שכל זה יכול להתהפך ברגע אחד, למשל אם הגאב"ד – גם בהיותו בחו"ל - יתערב ויביא לשינוי של מאה ושמונים מעלות, מה שצריך לדעת גורמים בעדה החרדית לכלול לא רק גינוי של התנהלות הסיקריקים לאחרונה אלא יציאה בכל הכוח ובכל חומרת הדין נגדם והבהרה כי הם מחוץ ל'עדה', לאחר שחצו את הקו האדום האחרון (ואולי לא אחרון, מי יודע).

ימים אלה של אלול תש"ע הם כנראה ימי דין לא פשוטים שיש מי שבכל זאת משתוקק שייהפכו לימי רחמים ואולי גם סליחות. "ככה ככה נרקדה, ככה ככה כל העדה", ציטטה נושנה בת כמאה שנים, שהפטיר מבלי משים השבוע משקיף שעוקב מזה שנים אחרי הנעשה בעדה החרדית והשבוע גילה לראשונה פסימיות מסוימת בדבר עתיד הגוף המפואר הזה שידע ימים יפים והצליח לשרוד גם בימים בהם התפוררה ארץ.

לתגובתה או אי תגובתה של העדה החרדית הרשמית, תהיה משמעות מרחיקת לכת על המשך הקשר של חלק מהקהילות הירושלמיות אליה, וממילא גם על כוחו, עוצם ידו והשפעתו של הגוף הירושלמי העתיק.