דא האט איר א העתק פון די סוף תשובה להלכה למעשה
תבנא לדינא לשיטת התוספות והרבינו יונה והמרדכי והמג"א צריך לברך על אראנדזש דזשוס שהכל נהי' בדברו, ורק לשיטת הראב"ד מברכין בפה"ע, ולשיטת הרשב"א ז"ל אם הי' דרכם של רוב אראנדזשען לעשות מהם משקה הי' צריך לברך בפה"ע על אראנדזשען דזוס, ואין הדבר ברור אם הוא כן, ובספק ברכה כזה הדבר ברור שצריכין לברך לכתחילה שהכל נהי' בדברו, כמבואר ברא"ש פרק כיצד מברכין סימן ט', וכתב שם במעדני יום טוב ס"ק ת' דאפילו לכתחילה מברך שהכל נהי' בדברו, ואע"ג דאם בירך דיעבד משמע כיון שמסופק כדיעבד דמי כ"כ ב"י ס"ס ר"ד בשם הג"מ בשם התוספות עש"ה, ועיין בספר פרח מטה אהרן סימן מ' שנשאל אודות הקאווע, שלכאורה הי' צריכים לברך על קאווע בפה"א בין להרשב"א ובין להרא"ש, אולם פסק לברך שהנ"ב על קאווע מפני שיטת התוס' ורבינו יונה שכל דבר שאין דרכו רק לשתות מברך שהנ"ב, אע"פ שקאווע בודאי אין דרכו לאכול חי רק לבשל, מכש"כ באראנדזשען דזשוס שאין דבר ברור שאותן האראנדזשען שקורין דזשוס אראנדזשען נטעו אדעתא דהכי לסחטן דוקא ולא לאכול, ובפרט שכמה בני אדם סוחטין בעצמן אראנדזשען שקנו לאכול ונשאר מהם, ועיין בשו"ת פנים מאירות סימן צ"ה אדות דטעה שדעתו שהי' צריך לברך ברכתו הראוי כיון שנוטעם רק לבשל הטעה עכ"ז כתב שהעולם מברכין שהנ"ב, וכן פסק בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן ה' גבי קאווע לברך שהנ"ב, ופוק חזי מה עמא דבר.