[בילד – נישט אפגעהיט]
סתם פאר אינטערעסאנטקייט צו וויסן
ווען דער מלשין דמתא האט אראפגערופן רבינו שליט"א אין קאורט תשנ"ז, (און איבער 200 רבנים בנוסף צום בי"ד דעדה החרדית האבן אונטערגעשריבן קעגן אים) האט נאך געדראעט אזא תפיסה זיצן ווי ס'דראעט יעצט פאר די קרעטשמעריסטן, איז ווי האט דער שארמאשער דאן איינגעזען אז מען מעג זיך מתחבר זיין מיט אים,
ס'זאגט זיך נישט מער ווי נאכאמאל איבער די הייליגע ווערטער פון רבין ז"ל אין דברי יואל פר' שמיני דף קפח
איך וועל עס מעתיק זיין בלשונו, והמשכיל יבין מאליו
יש איש אשר בטבעו הוא רך הלבב וגם ברשעים לא נתנו לבו להרשיע אותם, ואם כי עבירה גדולה בידו, אבל יש למצוא זכות בעדו בעבור שהוא מצדיק גם את הצדיקים, ובכן מה שהוא מצדיק רשע אינו אלא מחמת רך טבעו, ולעומת זה יש אדם אשר במזגו וטבעו הוא אכזרי ומרשיע את הכל, וגם מעשה הצדיקים הם רע בעיניו, ואם כי עבירה הוא בידו שמרשיע צדיק, מכל מקום יש להמליץ בעדו שאינו יוכל להתגבר על טבעו ולבו האכזרי, והראיה שגם את הרשע הוא שונא. אמנם מי שהוא מתנהג בשני מדות הרעות גם יחד, מצד אחד הוא מצדיק רשע ולעומת זה הוא מרשע צדיק, הרי נראה בעליל שלא מחמת טבעו הוא עושה כן, אלא לצד היותו רע בעצם, וטבע הרע לשנוא את הטוב ולאהוב את הרע. וזהו ביאור הכתוב (משלי י"ז ט"ו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם, היינו מכיון שהוא אוחז בידו שני המדות הרעות יחד, על כן תועבת ה' גם "שניהם", פירוש לצד שיש בידו שניהם יחד, כי אילו היתה בידו רק אחת, היה מקום לומר כי טבעו משכו לכך, ולא היה שנאוי כל כך בעיני המקום.
תוקן על ידי NOYOUCANT ב- 30/11/2009 01:07:18