שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן עה ד"ה ב. לא
ב. לא נראה הדבר שבנידוננו נקרא אונס דאית ליה מאחריני דשערי בתי - הדין והמשפט היו פתוחים לפני התובע, ולא היה כל בטחון שהתובע יוכל לבוא עליו בעקיפין להפסידו שלא כדין, וכפי שכותבים בעצמם בלשון המודעה שלהם בלשון כי יראים אנו פן יצדד צדדים להזיק אותנו, ומשום פן כזה נראה שרחוק לומר שיהא נחשב משום כך כאנוס מחמתו, ואפשר ללמוד זה מק"ו ממה שמצינו בנתה"מ בחו"מ שם בס"ק י"ב שכותב, דהמפחיד להביא בערכאות של גוים לכו"ע לא הוי אונס, ע"ש, וק"ו בנידוננו שלא נטען על שום הפחדה. ולכן הסתבר לקבוע בנידוננו הוא, דהו"ל האונס אונס דאתי ליה מנפשיה, ובאונס דנפשיה הרי נפסק בחו"מ שם סעי' י"ב דלא הוה אונס.