נעתק מפורום בחצרות החסידים:http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2235511
תמצית דברות קודש ממרן אדמו"ר שליט"א מבאבוב
שב"ק פרשת בלק בעיר ערד בארה"ק
[נכתב במהירות עפ"י הזיכרון]
ליל שב"ק
א. 'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל... ותנשא מלכותו'. וברש"י 'ותנשא מלכותו של יעקב יותר ויותר שיבא אחריו דוד ושלמה', ויש לדקדק על שרש"י נקט הלשון יעקב, והלא היה ראוי לנקוט הלשון 'ישראל' שממנו שביק הפסוק הקודם, וכן הוא כינוי לכל האומה הישראלית שתתנשא מלכות ישראל. גם צריך ביאור לשון רש"י שתנשא 'יותר ויותר'. עוד צ"ב הלשון בכתוב 'אהליך יעקב' והלשון 'משכנותיך ישראל', וכן כפל הלשון בזה צ"ב.
ב. במדרש פליאה, מקורו בפרקי דרבי אליעזר, שבלעם ראה ישראל הולכים בבגדי שבת, ונמנע מלקללם, וצריך ביאור מהו השייכות של שבת ובגדי שבת לזה.
ג. במאור ושמש עמד על כך שפרשת בלק נקראת לעולם קודם ימי בין המצרים, מהו השייכות בזה, וכתב לפי דרכו בקודש, ויש לומר בחינה אחרת. גם יש לבאר מה שמבואר בספה"ק ששבתות ימי בין המצרים גבוהים יותר מכל שבתות השנה, שצ"ב הרי ימי בין המצרים הם הימים הנמוכים יותר.
ויש לבאר הכל, בהקדם דברי 'זרע קודש' על הפסוק 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל', שכשאדם בבחינה נמוכה בחינת 'יעקב', ועובד על עצמו לא להיכשל חלילה בעבירה, הקב"ה מסייע בידו לעלות לדרגה גבוהה יותר, וזהו לא הביט און ביעקב, שאדם בבחינת יעקב לא נראה בו חלילה און, הקב"ה מסייעו להגיע לבחינת ישראל בלי עמל כ"כ. ובספה"ק ביארו, שזה כל ניסיון שאדם עובר, שהכל הוא בתכלית כדי להרימו עוד מלשון 'ושמת על נס'. ובזה יש לבאר גם הכתוב 'מה טובו אהליך יעקב', שאדם בבחינת יעקב, מאיר את נשמתו בבחינת 'יהיל נרו', 'מה טובו אהליך'. 'משכנותיך ישראל' הקב"ה משכין בו בחינה של ישראל.
בחינה זו היא בכל שבת קודש, שהקב"ה משפיע איתערותא דלעילא, וצריך ביאור על מה זה ככה שאדם מקבל מלעילא סיוע לעליה בקודש. והוא הדבר, שכיון שעבד בימות החול הנמוכים, והתייגע שלא לירד ולהיכשל חלילה, כשבא שב"ק משפיע הקב"ה שפע מלעילא להעלותו עוד ועוד.
וזהו הביאור שראה בלעם בחינה זו של שבת קודש, חשב בלבו שאין כדאי לקללם, שזה יוריד אותם לבחינה נמוכה, שאדרבה דבר זה יביא אותם לתועלת גדולה יותר, שכיון שיתייגעו בבחינה הנמוכה שלא להיכשל חלילה, יזכו לשפע רב יותר ויותר לפי עמלם. וזהו הבחינה של 'בגדי שבת', שבגד הוא מלשון בגידה, שמהזמן של בגידה נעשה לבוש לשבת קודש להאיר יותר יותר.
בזה יש לבאר את דברי רש"י, 'ותנשא מלכותו של יעקב', שבזמן שהם בבחינה נמוכה בחינת יעקב, זהו הגורם לעלות 'יותר ויותר', שככל שהזמן יותר נמוך, הוא גורם שיוכלו לעלות יותר ויותר, שכפי הנמיכות והעבודה בזה, כן נשפע כנגד זה סייעתא מלעילא עוד ועוד. ודבר זה גם מקרב את ביאת המשיח, שדווקא מתוך עקבתא דמשיחא, בדורות הנמוכים מלשון עקביים, כמבואר בספה"ק שהוא מניצוץ נשמה הנמוך של אדם הראשון, וכשעומדים בכל הנסיונות המרים של דור זה, יבוא מלכות דוד ושלמה מלכות משיח צדקנו.
ולכן שבת קודש של ימי בין המצרים גבוהים יותר, שככל שנמוכים יותר, זה עוזר לעלות עוד ועוד, שמתוך הזמן הנמוך שהאדם מתגבר לעמוד בנסיונות, כשאין מאיר הזמן כמו בימים טובים, ואף על פי כן מתאמצים בלימוד התורה ועבודת ה', כן מתרבה עוד ועוד הסייעתא מלעילא, והשפעת השב"ק גדולה יותר משאר שבתות בזמנים טובים. וזה לימוד גדול לגבי דורנו, שבבחינת התקופה אני במצב חשכות, כמו שימי בין המצרים בבחינת שנה הם ימי חשכות, שאדרבה, ככל שעבודת ה' יותר קשה, כן הוא יותר סייעתא מלעילא כשעומדים בניסיון.
העצה היעוצה לעבור כל זמן קשה, הוא על ידי לימוד התורה, נגלות התורה גפ"ת בעיון, שמתיקות התורה מרוממת את האדם, וכן הוא תבלין כנגד היצה"ר. בספה"ק 'עבודת ישראל' ביאר את המשנה 'הוי שקוד ללמוד תורה' הוי הוא בגימטריא כ"א שהם ימי בין המצרים. והיינו, שבימים הנמוכים של ימי בין המצרים, העצה היא למוד התורה בשקידה, שמרומם את האדם.
בזה יש לבאר את הפסוק 'יזל מים מדליו וזרעו במים רבים', עפ"י דברי בני יששכר בביאור התפילה 'עוזר דלים הושיעה נא' עפ"י דברי מגלה עמוקות, שחודשי תמוז ואב מכונים 'דל', שחודשי השנה כנגד צירוף האותיות 'אלף דלת נון יוד', וחודשי תמוז ואב הם כנגד 'דל', ולכן הם חודשים דלים ועניים, ימי בין המצרים ימים נמוכים, ועל זה מבקשים 'עוזר 'דלים' הושיעה נא'. ועל זה מרמז הכתוב 'יזל מים מדליו' שבחודשים המכונים דלים, יזל מים מדליו, שהתורה נמשלה למים שנוזלים למקום הנמוך, וזה יעזור להרים בימים הדלים. ולכן התורה נמשלה למים שהולכים ממקום גבוה למקום נמוך, שהתורה עוזרת לאדם במצב הנמוך להתרומם עוד ועוד, 'וזרעו במים רבים', שגם בדורות האחרונים הרמוזים בתיבת זרעו, כשירבו בלימוד התורה 'במים רבים', יועיל להם עוד ועוד. ועי"ז יזכו לבטל כח עמלק ולביאת המשיח, וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו מלכות דוד ושלמה.
בזה יש לבאר עוד 'מה טובו אהליך יעקב' שעל ידי לימוד התורה 'ויעקב איש תם יושב אהלים', זוכים למשכנותיך ישראל, להגיע לבחינה גבוהה של ישראל. עוד אפשר בביאור הכתוב 'משכנותיך ישראל' שעל ידי בחינת 'מה טובו אהליך יעקב', זוכים להקמת המקדש שנתמשכן בעוונותיהם של ישראל, שכן כאמור, כשם שיש בבחינת הזמן בכל שבוע ובכל שנה שהימים הנמוכים מסייעים להגיע לבחינה גבוהה יותר, כן גם בתקופה, זמן עקבתא דמשיחא הנמוך, ככל שממתגברים על הניסיון הוא סיוע להביא את ביאת המשיח.
ולכן קוראים את פרשה זו קודם ימי בין המצרים, שממחשבתו של אותו רשע לומדים כיצד לא להתייאש בימים הנמוכים הבאים, שאדרבה הם יכולים להיות תועלת לעלות עוד ועוד.
הקב"ה יעזרנו לעבור את הזמנים כולם ואת כל הנסיונות שעוברים על דורנו, בהתגברות ולימוד התורה, וכח השבת תסייע, ובזה יתקרב זמן ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
יום שב"ק בשולחן סעודת היום
בפסוק בפרשתן (כב, לח) 'הדבר אשר ישים אלקים בפי אתו אדבר', ובהמשך איתא (כג, יב) 'הלא את אשר ישים ה' בפי אתו אשמר לדבר'. ויש לדקדק על שינוי הלשון בכתוב, שבפעם ראשונה אמר לשון אלקים, ובפעם השניה אמר לשון הוי'. עוד צריך ביאור ייתור הלשון 'אתו אשמור לדבר', מהו הלשון אשמור, הו"ל למימר אתו אדבר, כמו שהוא בכתוב קודם לכן. וראה באוה"ח הקדוש מה שכתב בזה.
ונראה לומר בזה בדרך רמז בהקדם דברות קודש ששמעתי מכ"ק מוח"ז זצ"ל בשבת ראה מברכין אלול באחת השנים, ועמד על הכתוב בפרשת ראה (יב, כח) 'שמר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך'. ודקדק כמה דקדוקים. א, בסיום הקרא חזר עוד על האמור כי תעשה הטוב והישר, והלא כבר אמר בתחילת הכתוב שמור ושמעת את כל הדברים למען ייטב לך ולבניך, הרי שהטוב יהיה בגלל שיעשו את רצון ה' יתברך, ולמה חזר הכתוב שזה יהיה בגלל שתעשה הישר והטוב. גם צריך ביאור רישא דקרא הלשון 'שמור ושמעת', מהו לשון שמירה המוזכר כאן. עוד צריך ביאור כפל הלשון 'הטוב והישר' בסיפא דקרא.
וביאר בזה עפ"י דברי השלה"ק, שיש לאדם לכלול בכל מצוות עשה גם לא תעשה, ובכל מצוות לא תעשה לכלול עשה. וביאר השלה"ק, שכשנמנע מלעשות עבירה ח"ו, אמרו חז"ל (תו"כ קדושים פרשה י, מובא ברש"י ויקרא כ, כו) 'אל יאמר האדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי ומה אעשה שהקב"ה גזר עלי'. ונמצא שאדם החושב ואומר כן, מלבד שנמנע מלעבור על איסור, גם מקיים בזה את רצון ה', וזה נקרא שמקיים מצוות עשה עם הלא תעשה. וכן הוא הדבר במצוות עשה, שכשמקיים המצוה, אל יקיים אותה בשביל טובתו ופניותיו, אלא יעשה זאת אך ורק למען קיום רצון ה', ונמצא שכשנמנע מלעשות המצוה לשם פניות, הוא מקיים לא תעשה, שאינו עושה המצוה שלא כדת הראוי.
ובזה ביאר מוח"ז זצ"ל את הכתוב הלז, שיש שני בחינות בקיום המצוות, והמקרא פותח בקיום מצוות לא תעשה, שזהו הלשון 'שמור', כמאמר חז"ל 'השמר פן ואל אינם אלא לא תעשה', ועל זה אמר הכתוב שאם בשעת השמירה מלא תעשה, יעשה באופן של 'ושמעת' כלומר שיקיים בזה את רצון הבורא בקיום עשה, למען ייטב לך ולבניך אחריך. ועוד המשיך הכתוב 'כי תעשה הטוב', כלומר כשתעשה מעשים טובים של מצוות עשה, 'והישר בעיני ה' אלקיך', תעשה באופן של ישר לפני ה' ללא פניות ומחשבות אחרות, אלא רק לקיום רצון הבורא. עכדה"ק.
ולפי זה נראה לבאר גם המקראות שלפנינו, שהפסוק הראשון מדבר כשמקיים מצוות לא תעשה, ולכן אמר לשון אלקים, שהוא לשון דין ויראה, שמזה מגיע השמירה שלא לעבור חלילה על מצוות ה', מגודל יראתו. ועל זה אמר הכתוב 'הדבר אשר ישים אלקים בפי, אתו אדבר', שכשאבוא לקיים מצוות לא תעשה, אדבר 'אפשי ואפשי אבל מה אעשה שהקב"ה גזר עלי', וכשמדבר כן הרי מקיים בזה גם מצוות עשה. והפסוק השני מיירי כשבא לקיים מצוות עשה, ולכן אמר הכתוב לשון הוי' שהוא אהבה, שזה מורה על קיום מצוותיו מאהבתו, ועל זה אמר הכתוב 'הדבר אשר ישים ה' בפי, אותו אשמור לדבר', שאקיים בזה גם לא תעשה שלא לעשותו באופן של פניות, ואשמור שלא לעשות שלא לרצונו.
באמת הדבר הזה שלא לעשות המצוות באופן של פניות, אינו מדבר לאנשים כערכינו הרחוקים מזה, אך ראינו מדה זו באופן מפליא אצל כ"ק מו"ח זצ"ל, שהיה מופלא בדבר זה. ובכל שנה ושנה בפרשה זו היה רגיל על לשונו להביא דברי התפארת שלמה בפרשתן, על הכתוב (כב, כ) 'אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם', שהוא צריך ביאור שהרי בוודאי שהם באו לקרוא לו, וגם מה נשתנה בפעם הזאת מפעם הקודמת שלא הרשהו לילך עמם. ומבאר התפארת שלמה, שבכל פעולה ופעולה שהאדם עושה, אם עושהו לשם שמים ללא פניות לעצמו, פעולתו עושה רושם בעליונים ובתחתונים, אבל אם עושה לתכלית לעצמו, אין זה מותיר רושם. וזה ידע הקב"ה שאם בלעם יילך בלא שום כוונה ופניה לעצמו, חלילה וחלילה יהיה בידו היכולת לעשות רושם מדיבוריו על ישראל, אבל אם הולך לכוונת עצמו אין פעולתו עושה רושם.
ולכן, בפעם הראשונה כשסבר לילך למטרה זו לדבר על ישראל ללא שום פניות, חשש הקב"ה שיהיה בידו היכולת להזיק לישראל חלילה, ומנע ממנו לילך. אבל בפעם השניה כבר דיברו עמו על כבוד 'כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה', והבטיחו כסף וזהב, ונמצא שהולך בפניות לצורך עצמו, ועל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא, 'אם לקרוא לך באו האנשים' כלומר שבאו לצורך טובתך, 'קום לך אתם', כבר יכול אתה ללכת, שאין בכח פעולה זו לעשות רושם.
ודברים אלו היו ראויים לאומרם, אבל לדידן הדברים רחוקים. אך נראה שיש לנו היכולת להחזיק בדבר זה על ידי שבת קודש. שכן שבת קודש אם כי עיקרה מצוות לא תעשה, להימנע ממלאכות אסורות. אך יש גם מצוות עשה בזה, לכבד ולענג את השבת. ועבודה זו ביכולתו של כל אדם לעשות כן שלא לשם עצמו, כי אם לשם קדושת השבת ולעשות רצון ה', וזה סיוע לאדם להתגבר על פניותיו ורצונותיו.
בשעת הזמירות עכשיו חשבתי על זה רמז 'השומר שבת הבן עם הבת לקל ירצו כמנחה על מחבת', שידוע שמצוות עשה רמוזים בשם 'בן', ומצוות לא תעשה רמוזים בשם 'בת' שהוא כח היראה והצמצום. ועל זה אמר הפייטן, השומר שבת הבן עם הבת, ששומר את השבת בקיום מצוות עשה שבזה עם המצוות לא תעשה שלא לעשותו לשם עצמו כי אם לכבוד השבת, 'לקל ירצו כמנחה על מחבת', שקרבן מנחת מחבת הוא קרבן דל, שעל זה אמרו חכמים 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים', שהוא נעשה ללא שום פניות ותועלת עצמי, כי אם לשם שמים.
הקדוש ברוך הוא יעזרנו בזכות השבת להידבק בדרך הצדיקים, ולעשות מצוות ה' באהבה, ונזכה למען ייטב לך ולבניך אחריך בביאת משיח צדקינו.
הוספה קודם שיר המעלות
חשבתי עכשיו רמז, השומר שבת הבן עם הבת, בספה"ק (בני יששכר?) איתא שבארץ ישראל נקראים בבחינת בנים, שהם קרובים יותר בהיכלו של מלך. והנה התכנסנו כאן בני ארץ ישראל יחד עם בני חוץ לארץ, 'השומר שבת הבן עם הבת' היינו אנשי ארץ ישראל יחד עמנו אנשי חוץ לארץ שאין להם בחינת בנים, 'לקל ירצו כמנחה על מחבת', שנזכה לעשות רצונו יתברך ונעלה לרצון לפני הקב"ה.