האי לך איגרתא דהאי 'יענטאאש'תא
האי גברא משיגתא, ראש קהילתא, דהאי קרעיטשמתא, הוי ליה דזשאב'תא, בכל יומתא, חוץ מימי שבתא, ובהאי יומא אריכתא, הוי ליה מנהגתא, לערך בשינתא, הנקרא תענוגתא, בלשון חכימתא.
כל הנמצא, מהאי סקעדזשול'יתא, דביומי חולתא, לא הוי להאי יענטאאש'תא, אלא זמן קצירתא, לערוך בקרעיטשמעתתא, כל זה בזמן רגילתא, סלקא דעתא, דבימי ביזי'תא, לא הוי להאי ראש קהילתא, אפילו זמן קצירתא, לתת בליק'תא, בקרעיטמשתא, ובאשכולתתא.
וכבן מה נהדר היה מראיתא, בהאי יומא, דאיתקיל ליה זמנתא, ליתן עינא, בקרעיטשמא דמתא, חזי ליה אשכולתא, דיתבי להני חבריא, מטיבי קרעיטשמיא, וערכי שלחניא, בפילפלי חריפתא, בלשון ארביא, או ארמיתא, או מאנגאלייאתא, או אחר בלא שמתא.
משטיינס געזאגטיתא, וואטעווער איט מינתא, בהני קרעטשמיא, יתבא אינשי חכמיתא, בלי דשאב'יתא? אם כן הפירישא, אבוא בבקשה, תני לי עיצתא, האיך ינהג הביתא, בלי פרנסה, האם יש דרכא, לשלם להאי בילתא, דהטעלעפאון קאמפעניתא, והלעקטעריתא, בלי זיעת אפי? האם יש דרכא אחרינא, לשלם רענטא, ולקנות ארדעריתא, בגראסעריתא, לימי חול ושבתא? אם גרז גרייז'יתי, עד הנה, לאמר בליבתא, דבלי דזשאבתא, אין לחמתא, הרם תרם קולתא, ויתן לי סודתא, דהצלחיתא.
אחור לעינינא, דהאי מנהגתא, לדבר בהאי שפראכ'תא, יש לי קורת הנאתא, גדולתא, עלה שמייכלתתא, רחבתא, מאוזנא ימינא לשמולתא, והאפיס מליא, בהאי געלעכטערייא, מהני שטותייא, לאש ולמיא, לא שרירין ולא קימא.
ובחדא מחתא, אערוך פריסייא דשלומא, להני חבריא, מעלמא דקשוט, דאחזי לכל כוחא, ובאי לערוך וויזיטא, להאי עלמא, בקרעיטשמתא, הלא המה, יין שרפתיא, יהא בואו לבריכתא, וחבל על דאבדניא.
ועוד בקשתא קליינתא, אתחצף לאבקשתא, להבינא לי טשאנס'א, להיות עקספיריענסתא, בהאי לענגוויטשתא, דפרסיא, ואבקש מחילתא, אם הקהה ציינתא, לקרות האגירתא. וגם להאי נשייא, דהני גברייא, דהוי ליה קאמפיוטעריתא, ואינטערנעטיתא, ועקסיתא, לקרעיטשמיתא, ובכל תשעה קבניתא, לא אית להם אפילו קב חדא, לקרות בלשון תרגמיתא, דמדבריא בינינתא, להם הוי לי טו-וועי-דיל'תא, לשמחת ליבתא, דכל חבריא, עליהם חיובתא, לסבור מה פירושא, דצאינה ראינה'יתא, ואח"כ ניחזי, מה לעשות בלישנא דתרגמיא.
החותם בברכתא, בזכות אדונינו בר יוחאי.
יענטאאש.
ראש קהילתא דקרעיטשמתא.