מאז ומקדם - תיקון עירובין בעיירות ישראל א

מאז ומקדם

*:namespace prefix = o />

בין מחייבי ושוללי תיקון עירובין בעיירות ישראל והטלטול בהן

 

חתימת ההלכה – השו"ע ונו"כ

המצוה לחזור אחר תיקון עירובין, 1  היתה מנהג ותיקין בישראל מאז ומקדם, בעיירות גדולות2  כקטנות, בהם תיקנו רבותינו הקדמונים עירובין ע"י צורת הפתח המתיר טלטול מביתם חוצה לרחובה של עיר.

מלבד מטרתה ההלכתי, כאמצעי להשמר ממכשול האיסור החמור של הוצאה בשוגג בשבת,3 שיש בה גם משום מצות עונג שבת,4 תיקון עירובין שימש גם כמטרה עליונה נשגבה 5 כדחזינן ממנהג האר"י הק' שטלטל טליתו וחומשו בצפרא דשבתא עד המקוה הידועה.6

מאידך, החמיר הגר"א ז"ל על עצמו מאד שלא טלטל בעירוב. ואפי' בחצרו ובתוך ביתו לא נשא כלום בכיסי מלבושיו, והחמיר אפי' על נשיאת תכשיטין לנשים אף בתוך ביתם וחצרם.7 ואכן גאוני ישראל לבית בריסק זצ"ל החמירו על עצמם כדעת הרמב"ם שרחוב ברוחב ט"ז אמה הוא רשה"ר דאורייתא לכל דבר, ולכן החמירו גם שלא לישא תכשיטין ואפילו לא לצאת עם טלית קטן ברחוב.8

העירעור הראשון 9 והתקיף נגד מנהג עתיק זה של ישראל המטלטלים בעירוב, יצא מאת תלמיד תלמידו)הגר"ח מוואלוזין זצוק"ל( ה"ה הגאון הגדול רבי יעקב ברוכין אב"ד קארלין בעמח"ס "משכנות יעקב", בצעירותו בעת היותו עדיין אב"ד האראדק, שכתב ד"לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת."

בקונטרס תשובתו הרמה ששלחה לבראד,10 ערך המשכנ"י מערכה גדולה נגד נו"כ השו"ע רבותינו הט"ז והמג"א, בו הלך ומנה מנין הראשונים, שלדעתו הגדולה הם רוב מנין ובנין, הסוברים דרחובות הרחבים ט"ז אמה, אף אם אין ס' רבוא עוברים בהן, הוי "רשות הרבים" שאינם ניתרים בצורת הפתח אלא רק בדלתות.11

למולו נעמד כחומה בצורה הגאון הגדול רשכבה"ג רבי אפרים זלמן מרגליות זצוק"ל אב"ד בראד )בעמח"ס "מטה אפרים"(, לחזק ולקיים פסק השו"ע ונו"כ, ולהגן על מנהגן של ישראל קדושים, והשיב בארוכה)בתשובתו "בית אפרים" או"ח סי' כ"ו( להגאון משכנ"י, ש"אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז אשר אנו מבני בניהם ומימיהם אנו שותים, וכל מה שטרחתי, לא טרחתי אלא בשביל ידידי החכם השלם החריף ובקי בחדרי תורה מו' יעקב נ"י מק"ק האראדק, הנה זה בא קונטרסו והאריך למעניתו וקרא ערעור על מה שכתב הט"ז והמג"א שיש לסמוך וכו'. ולבבו לא כן ידמה, וערך מערכת הפוסקים החולקים. ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן. וגם אשר חשב ידידי החריף הנ"ל לחזי לאצטרופי איזה גדולים לדעת האוסרים, טעי במנינא, ולכבודו אמרתי לבוא קצת על סדר קונטרס וכו'. - בהמשך דבריו מעיר שמלבד זאת - עי' באורים ותומים בקו' התפיסות, שאין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים וכו', כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים כו', וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעת המחבר והרמ"א."12

אך בוואלוזין בתקופה זו עדיין לא נקבלה ונקיימה הכרעה זו, והיינו דהגר"א עצמו חלק, כידוע, גם בהלכה למעשה על הכרעות פוסקי גאוני קמאי קשישאי, ו"המקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות"13 וכדחזינן בביאוריו.14

והנה אף שדרכו בקודש זו של רבינו הגר"א ז"ל היתה חידוש גדול בימיו, שיכולים לחלוק על הכרעות בעלי השו"ע, עם כל זאת על הגר"א עצמו לא היתה בזה שום תמיה, כי סוף סוף "לא קם כמוהו מימות הקדמונים",15 "ומימות רבינו (הרמב"ם) לא עמד כמותו לב מבהיל בשני תלמודים ובכל תורה שבע"פ וסדורה ושגורה בפיו".16

ואעפ"י שדרך מיוחדת זו היתה בסמכותו של הגר"א בלבד, אך נראה שהגר"א עצמו לא סבר כן, אלא שברוב ענוותנותו סבר שזהו המהלך הישר והנכון בכלליות 17 דרכי ההוראה, כפי שהעיד גדול תלמידיו הגר"ח מוואלוזין זצוק"ל, וז"ל: "הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה 18 אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע".19

עד שבאו תלמידי תלמידי-תלמידיו והמשיכו בדרך זו שלא לישא פנים אף להגר"א 20 ופשוט. מאידך, היו מרבני ליטא שאמנם המשיכו בדרך זו בכלליות, אך על הגר"א אם מישהו הקשה עליו והניח את דבריו בצ"ע, התרעמו על כך21.

כאמור, אעפ"י שהוראה תקיפה זו נאמרה מפי הגר"א לבחיר תלמידיו, אבל מכאן ועד להתפשטות הוראה זו שתשמש כהנהגה קבועה גם בין תלמידי תלמידיו ולדורות, שלא לישא פנים בהוראה לבעלי השו"ע, זאת אין דעת העולם סובלתו,22 כי הרי הגר"ח מוואלוזין עצמו כבר העיד, שאף שהוזהר כן מפי מורו ורבו "אעפ"כ מעודי זחלתי ואירא לקבוע הלכה עפ"י דעתי העניה והחלושה".23

אך עכ"ז תלמידו המשכנ"י, לא נשא פנים והמשיך לצעוד בדרך המופלאה הלזו,24 וכדחזינן בהרבה מתשובותיו שאינו משועבד להכרעות השו"ע, ופסק דלא כוותי'.25

עצם גישה רגישה זו שדרך בה המשכנ"י, היא יסוד ושורש המחלוקת שעליה יצא הבית אפרים ללחום מלחמתה של תורה, כי בתקופתם כבר היו רבותינו בעלי השו"ע ונו"כ בבחינת "חתימת התלמוד", וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעתם.26

______________________________


1 עי' שו"ע או"ח סי' שס"ו סעי' י"ג לענין עירובי חצרות, וסי' שצ"ה סעי' א' לענין שיתופי מבואות, שלא יבוא לידי איסור טלטול, טו"ז.
2 "נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד, ולא חששו למה שיש שם ס' ריבוא") שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סוסי' ג'(. ועי' שו"ת בית אפרים) או"ח סי' כ"ו דף מ"ה עמו' ב'( דהראשונים כתבו שאין לנו רה"ר בזה"ז אף "שהיו מצוי שם כמה עיירות גדולים במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטירא, שהיו בו ס' ריבוא, כגון עיר גדולה פאריז, לונדון, ווינא, פפד"מ, ועוד רבים כהנה כרכים גדולים אשר המה רוכלי העמים ומרובה באוכלסין מאוד."
3דהאי ברכה על מצות עירוב, היא על מצות התיקון הגדול הלז, להשמר מאיסור הוצאה אשר ממש א"א להזהר ממנו )שו"ת חת"ס או"ח סי' צ"ט(.
4 עי' רב נסים גאון ריש ברכות, שמצות עונג היא הלכה למשה מסיני. תוס' שבת קכ"ב ד"ה מעמיד בשם המכילתא, למען ינוח, דאין מנוחה רק ממלאכה, אלא גם להיות לו נוח ולא צער. ועי' יראים סי' תכ"ט. ועי' פרישה או"ח סי' שצ"ה ס"ק א' וז"ל, "לצורך הנאתו כדי לטייל או להביא צרכי אכילתו, וזה מצוה כמ"ש וקראת לשבת עונג". ועי' בפמ"ג או"ח סי' ר"ס )בא"א ס"ק ג'( וז"ל, "דודאי עירובי חצירות שבות הוא, ומשום מצות כבוד שבת 'שלא יהיו ידיו אסורות' מלהוציא ולהכניס, התירו בין השמשות."
5 עי' לקמן מהערה 37 עד 40.
6שער הכוונות למוהרח"ו ענין רחיצה בד"ה ענין העירוב, וז"ל "הנה ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום שבת הי' מוליך עמו הטלית והחומש מביתו לביהכ"נ, וגם הי' מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו אותה הנודעת."
7"שערי רחמים" )מנהגי הגר"א( הל' שבת אות צ"ג, וז"ל: "שלא לישא בשבת כלל אפי' במקום שיש עירוב. אפי' בחצר ובבית לא ישא כי אם בידו. וכן אשה אם יודעין בה שתקבל הדברים, מצוה לומר לה שכל התכשיטין אסורים אפי' בחצר ובבית."
8 דלגבי יציאה בט"ק לרה"ר דאורייתא אין סומכין על מה דסמכינן לגבי ברכת ציצית דתכלת אינו מעכב.
9בדורות האחרונים, כי כבר הקדמוהו הלמדנים הקדמונים דעיה"ק צפת בפקפוקם על היתר הטלטול דלא סגי בצוה"פ, כי בשכונת הגוים מקום קיבוציהם לתיפלה היתה רחבה גדולה יותר מט"ו אמה, ומבואות העיר פתוחים אליה, ודחה אותם המהרי"ט צהלון ) ראה להלן הערה 28 (. ובשערי תשובה סי' שמ"ה רמז ע"ז.
10שהדפיסו אח"כ )בסי' ק"כ-קכ"ב( וכתב שם בריש תשובתו: "שאלה זו ותשובתי שלחתי לק"ק בראדי, ליד כבוד הרב הגאון המפורסם נר ישראל וכו' מוהר"ר אפרים זלמן נר"ו".
11 שו"ע או"ח סי' שס"ד סעיף ב'.
12 באו"ח סימן שנ"ז סעי' ג' דבזה"ז לית לן רשות הרבים, וכן בעוד כמה דוכתי. ובדרכי משה סימן שס"ד ס"ק א' בשם מהר"ם מרוטנבורג.
13לשון החזו"א בקובץ אגרותיו) ח"א עמו' נח-נט( "הגר"א... נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז... לא יתכן לתמוה עליו למה יחלוק על השו"ע, והלא מקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות."
14 ועי' מה שכתבו בני הגר"א ז"ל בהקדמתם לביאורי הגר"א על או"ח וז"ל: "וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב. ביקשתיו כמה שנים לפני פטירתו, והשיב לי פעם אחד, אין לי רשות מן השמים" עכ"ל. ולעומת זאת על השו"ע של מרן הב"י כתב החיד"א )בשה"ג ערך ב"י( שקיבל בקבלה אשר "הסכימו מן השמים ותנתן דת ע"י מרן הקדוש". וכבר הרמ"א ז"ל בתשובותיו כתב אל הבית יוסף "חלילה להמרות דברי מעלת כבוד תורתו דמר, וכל החולק עליו כחולק על השכינה."
15 הגה"ק מוהרא"ל צינץ מפלאצק זצוק"ל בשו"ת משיבת נפש סי' ט"ז.
16 הגה"ק מהרי"א מקאמארנא זי"ע בסוף הקדמתו לפירושו מעשה אורג ופני זקן על סדר טהרות. ועי' בס' רוח אליהו )לייקוואד, תשי"ד( ו' פ"ה, שע"ד השאלה "אילו הגר"א הי' חי בתקופת האמוראים, האם הי' נחשב לאמורא", השיב הגר"ח מוואלוזין "חס ושלום, אולי כהרי"ף והרמב"ם". ולפי נוסח אחר "אולי כהרמב"ן והרשב"א". ועי"ע נוסח שלישי במבוא לספר הכוזרי שיצא לאור ע"י הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל, שבשעה שאמרו להגר"ח מוואלוזין על הגר"א שהוא נחשב כהרמב"ן, נרתע הגר"ח ואמר "לא, אולי כהרשב"א" )ועי' "החפץ חיים" לרמ"מ ישר עמ' (1.
17 כדרכו בנגלותיה של תורה, כך גם בנסתרותיה הגר"א לא נשא פנים אף להאריז"ל. ואל יעלה על הדעת אפי' איזה הרהור חלילה ביחס של הגר"א ז"ל להאר"י ז"ל, כמו שכתב תלמידו הגר"ח מוואלוזין )בהקדמתו לספרא דצניעותא( וז"ל, "לקחה אזני דבת רבים... להטיל מום בקדשי שמים... באמרם שהרב הקדוש די רוח אלקין קדישין ביה, האר"י ז"ל, לא הי' נחשב בעיניו ח"ו... עיני ראו יקר תפארת קדושת האריז"ל בעיני רבינו הגדול נ"ע, כי מידי דברי עמו אודותיו, אירתע כולא גופי', ואמר, מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקים קדוש ונורא כמוהו...". אלא, דמה שהאמינו שאר המקובלים, ובפרט אצל תלמידי הבעש"ט, שכל קבלת האריז"ל כולה, היא תורה מן השמים מפי אליהו, זאת לא הי' מקובל אצל הגר"א ז"ל, וכדכתב בעל התניא ז"ל )באגרת קודש - ל"ד( וז"ל, "וידוע לנו בבירור גמור, שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האריז"ל, בכללה, שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו, והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה... ולו משפט הבחירה לבחור לו הטוב והישר מכל כתבי קודש הקדשים האריז"ל...". הרי דאע"ג דהגר"א אירתע כולא גופי' מקדוש איש אלקים קדוש ונורא האריז"ל, עכ"ז לא נשא פנים מלחלוק עליו בפירושי תורת הנסתר, כמו על שאר גדולי האחרונים, כולל בעלי השו"ע בדרך אגב, יש לציין שהגאון בעל אג"מ ז"ל פסע בזה בעקבות הגר"א ז"ל, כי בתשובותיו )או"ח ח"ד סי' ג'( כתב וז"ל, "האר"י ופע"ח אף שגדול מאד, הוא כאחד מכל הפוסקים שרשאין לחלוק עליו אף בדברי הקבלה"....
18 בתשובותיו חוט המשולש )סוס"י ט( מודפס כאן תיבת וכו' בהשמטת חמשת המלים שלאחריה.
19 עליות אליהו עמו' 56. ועי' מש"כ הג"ר צבי הירש פארבער ז"ל בספר רי"ז מסלאנט וז"ל, "וקיבלתי בשם הגאון העצום רי"ד הלוי מבריסק זצ"ל, כי ניתן להגר"ח מוואלוזין זי"ע רשות מרבו, שלא לישא פנים בהלכה עד הרא"ש ז"ל, ולא עד בכלל". ובס' רוח אליהו )לייקוואד, תשי"ד( בשם הגר"א קאטלער זצ"ל, שהגר"א ז"ל הודיע להגר"ח מוואלוזין "דיש קבלה נאמנה שעד הרמ"א יכול לחלוק מסברא, ועד הרא"ש בראיות". ועיי"ע בספר "רוח חיים" להגר"ח מוואלוזין בפ"א דאבות משנה ד' וז"ל: וזהו ששנינו "יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי 'מתאבק' בעפר רגליהם", מלשון ויאבק איש עמו, שהוא ענין התאבקות מלחמה, וכן אנו נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ, ונשמתם בשמי מרומים, המחברים המפורסמים וספריהם אתנו, הנה ע"י הספרים אשר בביתינו, ביתינו הוא בית ועד לחכמים, והוזהרנו וגם ניתן לנו הרשות להיאבק וללחום בדברים, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת, עכ"ל.
20 עי' בשו"ת אהל משה לרבי אליעזר משה הורוויץ, הגדול מפינסק, נדפס באור התורה פרק ט"ז אות יב, וראה בהערה הבאה.
21 וז"ל הגדול מפינסק )שם(, "והנה קנאת אליהו אכלתהו, על כי באתי בצ"ע על דברי קדשו של הגר"א ז"ל, ודרך בזה בדרך הרבה מרבני ליטא שיחיו. אנכי לא כן עמדי ולא אחשוב היות נוחה בזה דעתו של אותו צדיק, אשר האיר עיני העם לחפש בחורין וסדקין אחר כל הראשונים ז"ל, ולא לשאת פנים נגד האמת לפי ראות העין... והבאים אחר הגר"א ז"ל כבעל חיי אדם שידע עוצם קדושת רבינו ז"ל, וגדול תלמיד תלמידו בעל משכנות וקהלת יעקב ז"ל, וכן שמעתי בשם הגר"ח מוואלוזין... והמאמינים בזה לא תלמידיו הם, כי לא למדו דרכו רק דרך מנגדינו אשר יעקשו הישרה למען כבוד גדוליהם, והוא כבוד המדומה". ועי"ע מש"כ בעל "חיי אדם" )בהקדמתו לבינת אדם הנספח לספרו חכמת אדם( וז"ל, "והנה דברי מחותני גאון ישראל וקדושו אשר מימיו אנו שותים המקובל האלקי החסיד המפורסם מוהר"ר אליהו חסיד דקהלתינו, לא הבאתי כלל דבריו כמעט, רק איזו גרגרים, כי שמעתי דיבת רבים המתרעמים עלי על שבאיזו מקומות בחיבורי חיי אדם השגתי עליו, ובלתי ספק שאנשים האלה אינם בקיאים בלימוד הפוסקים... ובודאי זה הוא נחת רוח להגאון יותר ממי שיאמר שפיר קאמר, ועתידין ליתן הדין על שמונעים נ"ר מהגאון", עכ"ל.
22 כפי שסיפר הגרי"ד סאלאווייציק ז"ל ראש ישיבת בריסק ירושלים משמיה דאביו הגרי"ז גאב"ד בריסק זצ"ל, שג' היו שחלקו על השו"ע. הא' היה הגר"א ז"ל, איהם האט מען פארשטאנען. הב' היה הגר"ח מוואלוזין, און איהם האט מען געדולט. הג' היה המשכנות יעקב, און איהם האט מען ניט מוחל געווען."
23 בתשובתו חוט המשולש סי' ט' להגאון ר' חיים צבי ברלין בעל עצי אלמוגים אב"ד אה"ו.
24 ראה לעיל עדות הגדול מפינסק.
25 ראה מה שכתב הגאון רבי שלמה קלוגער בשו"ת טוב טעם ודעת )מהדורא תנינא דף ס' בהשמטות לסימן מד( וז"ל "ואל ישגיח בספר משכנות יעקב, כי כל ספר זה אינו נוח לי כי הרב הנ"ל בחר לו דרך להכריע בין הראשונים ולהכניס ראשו ביניהם, ולא כן דרך הישר ודרך חכמי זמנינו ומאשר היו לפנינו, כי חלילה להכניס עצמנו בין הראשונים, רק בדבר חדש אשר לא דיברו הראשונים, בזה הרשות נתונה לתלמידים כחכמי זמנינו לומר דעתם". ובשו"ת עין יצחק להגאון רבי יצחק אלחנן )או"ח סי' א' או"ק ח'( וז"ל "והנה המשכנ"י... כתב דיש להחמיר... עכ"ז אין לנו להחמיר נגד השו"ע". ושם ביו"ד סי' י"א או"ק א' "אין לנו לחוש לקושיות המשכנ"י, ולדברי הראשונים והשו"ע אנו שומעין". ובעין יצחק ישנם עוד כמה וכמה תשובות שחולק על המשכנ"י מטעם זה. ובשו"ת אבני נזר )אבה"ע סי' ק"ע( "ראיתי בס' משכנ"י... ותמיהני על המחבר הזה... אלא ודאי הני מילי בדיאי, וחלילה להעלותם על לב". )ובמנח"י ח"ו סי' קנ"ה ד"ה אלא שעדיין, כתב דמה שהאבנ"ז כתב דברים מרעישים הוא כנראה "משום דלפי שיטת המשכנ"י יש הוצאת לעז על כמה גיטין בישראל, דהמנהג פשוט שלא כדבריו"(. ובחזון איש )זבחים סי' כ' השני אות י"ב בד"ה בהא דכתבנו( "ראיתי במשכנ"י שכתב לפרש... אין לנו לנטות מדברי הראשונים אפי' במקום הקשה לנו."
26 עי' שו"ת פנ"י ח"ב סי' נ"א להגאון בעל מג"ש וז"ל: לפי מנהג בני מדינתינו יצ"ו בדבר המודפס בשו"ע אין לשנות ח"ו שום דבר וכתורת משה, ואפילו בדברים המוכרחים מחוייבין אנו לעייל פילא בקופא זעירא דמחטא. ובשו"ת צ"צ )הראשון( סס"ט, ובשו"ת חתנו הגאון בעל עבוה"ג סמ"ח שכ' דכל הפורש ממנו כפורש מן החיים. ובשו"ת שער אפרים סי' קי"ג. ובשו"ת חו"י בהשמטות. ובקיצור תקפו כהן סי' קכ"ג וקכ"ד וז"ל, קיימו וקבלו חכמי הדור לשמור ולעשות ככל האמור במטבע הקצר השו"ע והרמ"א ז"ל, ולדעתי אין ספק כי הכל בכתב מיד ה' עליהם השכיל ורוח ה' נוססה בם להיות לשונם מכוון להלכה וחפץ ה' בידם הצליח, עי"ש.

 

 

תוקן על ידי - findodort - 12/03/2006 18:06:41

מאז ומקדם  - ב

בין מחייבי ושוללי
תיקון עירובין בעיירות ישראל והטלטול בהן

כאשר מתבוננים בתשובות הני תרי גדולי עולם, מלבד ההבדל הבולט ב"דרך הלימוד" שבין חכמי בראד בגליציא שבפולין ובין וואלוזין שבליטא, הרי יש להבחין גם בהבדל היסודי שביניהם ב"דרכי ההוראה", המכריעים דעת תורה והלכה עפ"י כללים השונים זה מזה, עד כי מבין תשובותיהם נראה כי מדברים המה בשפה שונה, מבלי מענה זה לזה על חלק מטענותיהם השורשיים בעיקרי המשא ומתן שבתשובותיהם.

עד כדי כך, שבהגיע תשובת הב"א סברו בוואלוזין שהמשכנ"י הוא זה שניצח, 27 ובבראד הי' פשוט שלהלכה הצדק עם הבית אפרים. *:namespace prefix = o />

ולהבנת הדברים, גם מבלי להכנס לגוב האריות בעצם השקלא וטריא ההלכתי שביניהם, חזינן דהמשכנ"י בקונטרסו סופר ומונה ראשונים מגדולי אשכנז וספרד, שלדעתו, מהווים יחד "רוב" להכרעת ההלכה דלרשות הרבים די ברוחב ט"ז אמה ולא בעינן "ששים ריבוא בוקעין בו". המשכנ"י מעלה טענות ותמיהות על המג"א והט"ז שאינם נוקטים דהמחבר פוסק להחמיר כדעה זו. כמו כן המשכנ"י מוסיף עוד ראיות מדיליה לחזק את דעת המחמירים, ומכל אלו קורא תגר על המנהג הישן דלא ישר בעיניו ולא שפיר עבדי.

מאידך, הבית אפרים בתשובתו חזרה, לאחר שמפלפל ביסודותיו של המשכנ"י בדעת הראשונים, כותב לו וז"ל: "כבר הרימותי ידי והראיתי פוסקים אלו (המצריכים ס"ר) כי הם הרבים. וגם כי אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, וכל מנהגינו על פיהם ונוהגים כדבריהם במקום שהם חולקים על גדולי ספרד, אף היכא דליכא רובא, וכ"ש בזה דרובא דאיתא קמן קיימו בשיטת רש"י, כאשר הוצאתי במספר צבאם. ואשר חשב ידידי כי הסוברים דלא בעינן ס' רבוא המה הרבים, נהפוך הוא. ואם מעט ואוסיפה כהנה מגדולי האחרונים (ביניהם מונה את רבותינו הב"ח, מהריט"ץ, 28 מהרי"ט, שו"ת פ"י בשם אביו של הש"ך, פנ"י, כנסת יחזקאל), וכבר כתבתי לעיל, שכן הסכמת בעלי השו"ע ומפרשיהם ז"ל ורוב מנין גדולי הראשונים.

כל זאת לענין ה"מנין", ובנוגע למעשה - חוזר הבית אפרים לקיים ולחזק את ה"מנהג הפשוט" - "אחרי שבתרומת הדשן (סי' ע"ג) הביא דברי המרדכי בשם ר"י וכתב דמהר"ם (מרוטנבורג) הוסיף אפי' אין דלתות נעולות, וכתב דהכי נהוג עלמא היתר פשוט - ופסקינן דינים אפומיה (בשו"ע סי' שנ"ז וסי' שס"ה), ודאי שאין לערער ולהרהר אחר המנהג כלל".

על זה מתגונן המשכנ"י ומשיב להבית אפרים וז"ל: "והרבה מעכ"ת להשיב על הדברים האלה, בקול רעם ותרועה, כאילו ח"ו כתבתי לסתור דעת כל הפוסקים... אמרתי אני בלבי יהלמני צדיק חסד... אך מאד נפלאתי על ככה, מאי טעם לא מהפך מר בזכותי, וחלילה לי להפוך דברי אלקים חיים, אבל הדברים נכונים למבין וישרים למוצאי דעת, אין בהם נפתל ועקש", וברוב גודל חריפותו מוסיף וחוזר לעקור הרים ולטוחנן בסברותיו.

ברם על המנהג הפשוט שהוכיח הבית אפרים מהני גאוני תקיפאי קשישאי, דהכי נהוג עלמא היתר פשוט, ודפסקינן דינים אפומיה, שהם יסודות מוצקים בדרכי ההוראה הנהוגים בפולין, ברוסיא ובכל מדינות אוסטרי'-הונגארי' הגדולה, על כך המשכנ"י לא התייחס בתשובתו השניה.

לעומת זאת חזינן, שהבית אפרים לא טרח להשיב על ראיותיו "העצמיות" של המשכנ"י נגד שיטת רש"י המקובלת, וכך כותב לו הבית אפרים, "והנה החכם נ"י הביא עוד ראיות, וכולם אין בהם כדי הכרע כלל, והחכם עיניו בראשו, כי לכולהו אית להו פירכא, ולולי כי יאריך הזמן, הייתי מפרש אותם". וע"ז התלונן המשכנ"י בתשובתו השניה, "הוד מעלתו העלים עינו הבדולח מלהשיב לי עליהן אף בקיצור, מה עוול מצא בהן שכתב שאין כדאי לטפל בהן".

בו בזמן שעל ראיותיו של הבית אפרים מגדולי האחרונים דסברי כדעת רש"י (הב"ח, מהריט"ץ, מהרי"ט, שו"ת פנ"י בשם אבי הש"ך, פנ"י, כנסת יחזקאל), משיב המשכנות יעקב, "אין להאריך עוד ולפלפל בדברי אחרוני זמנינו, יהיה דעתם איך שיהי', אין הכרעתם מכרעת להקל, כיון שלא פלפלו כלל בעיקר הדין ומקור מחצבתו".

והנה אף שחביבין היו להגאון בית אפרים סברותיו העמוקות של הגאון משכנ"י, 29 כפי שכתב לו "חדאי נפשאי בפלפולו, יישר חילו", אך מכאן ועד לענין הכרעת הדין להוראה מעשית, לא ראה בהם הבית אפרים שום תכלית.

קול נהמת אריות אלו, כקולות מים רבים אדירים משברי ים התלמוד, מציגים בפנינו תמונה ברורה של שני עולמות שונים, המתפלגים בשני כללי ודרכי הוראה שונים, שבין וואלוזין לשאר עלמא, אשר משם נפרדו והיו לשני ראשים, מאז ועד עצם היום הזה:

מחד גיסא אזהרת הגר"א "שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע" – מעשה רב (הגר"א) שהחמיר לעצמו ולא טלטל בעירוב, עד שלדעת תלמיד-תלמידו המשכנ"י "לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת".

ומאידך גיסא עמידתו האיתנה של הגאון בית אפרים המחזק ומקיים את "הסכמת בעלי השו"ע ומפרשיהם ובפרט אחרי שבתרומת הדשן הביא דהכי נהוג עלמא היתר פשוט ופסקינן דינים אפומיה, ודאי שאין לערער ולהרהר אחר המנהג כלל".

למעשה, ה"חוששני לחטאת" של המשכנות יעקב כלל לא הפריע לתקן צורת הפתח ברוב העיירות שבעולם כמאז ומקדם, כולל במבצרי ליטא כווילנא, וואלוזין, בריסק, ואפילו בקארלין. 30

אך למרות כן, עדיין היו איזה גדולי ישראל בדורות האחרונים שהמשיכו לפסוע בעקבות ה"חוששני לחטאת" הנ"ל. אם כן מדוע לא נתקבל חשש חמור כזה בתפוצות ישראל כ"ספק דאורייתא"? הסיבה: ש"אם באנו לעכב, לא לבד שלא יצייתו, אלא נראה כמשתגעים"! 31

מנגדי העירוב -  32 וואלוזין

רובא דעלמא - מחייבי העירוב

הרי דלפנינו "פרשת דרכים", דרך א': "שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע". דרך ב': "שאין לערער ולהרהר אחר המנהג כלל".

פרשת דרכים זו, מפולשת מקצה אל הקצה. כי בעוד שדרך א' הובילה ל"חשש חטאת" ובגללה "לא שפיר עבדי" אלו המתקנים צוה"פ להתיר הטלטול בכל העיירות וכו', הרי שדרך ב' הובילה לכיוון הפוך לגמרי. דמכיון ש"אין לערער ולהרהר אחר המנהג כלל", אזי לא זו בלבד שאין שום ריעותא בתיקון צוה"פ, אלא "שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן צוה"פ כדי שלא יכשלו בהוצאה מרשות לרשות ביום השבת קודש... - כלשון מרן החת"ס, וטעמו שאי אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור... בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה". 33
ואכן רוב גדולי ומאורי ישראל, אשר הלכו בדרך-המלך הלזו, 34 השתדלו ועודדו וזירזו ע"ד תיקון עירובין בכל עיירות ישראל די בכל אתר ואתר. ועד כדי כך, שאפילו אם לצורך תיקונו היו צריכים להשתמש בכמה "קולות", 35 החמירו להקל.

__________________________

 27 סיפר הגרי"ד סאלאווייטשיק ז"ל מבאסטאן (בהרצאת שיעורו בהל' שבת אייר תשכ"ג), שבעת חילופי המכתבים, הגם שהגאון ר' אפרים זלמן מרגליות הי' בעה"ב ולא תפס משרת רבנות, הי' נודע ומפורסם כפוסק הדור בגאליציא בתקופה ההיא, ואילו הגאון ר' יעק'לע קארלינער הי' נודע ומפורסם כפוסק הליטאי בחיי מורו ורבו הגר"ח מוואלוזין, וכל יהודי ב' העיירות מתעוררים וסקרנים לדעת, מי ינצח את מי, במלחמתה של תורה. וכל תלמידי ישיבת וואלוזין היו מצפים לבוא הדואר עם המכתב החדש מבראד, בכדי לעיין בו מי ניצח. עד כדי כך שאפילו זוגתו של הגר"ח נ"ע יצאה מבית המרקחת וביקשה שיודיענה בעלה מי נצח את מי. ולאחר שקרא את המכתב (תשובת הב"א) חזר לאשתו ואמר, דער גאליציאנער האט פארלוירן !!!. ויותר מסופר ב"תולדות רבנו חיים מוואלוזין" (ווילנא תר"ע, ונדפס כעת פעם ג' מחדש) פרק י"א בהערה 6 וז"ל: "הגאון רבי מאיר מסלוצק סיפר לי בשם אביו הגאון זצ"ל, כי הגאון בעל משכנות יעקב הי' בתור תלמיד חבר להגר"ח... ובעת שבאה לפניו התשובה הידועה של בעל המשכנ"י (באו"ח סי' ק"ט) בנידון רה"ר שלנו אשר מערבין אותן בצוה"פ, אמר אז כי דברי הגאון מהר"ז מבראדי בנוגע לתשובה הנ"ל לעומת דברי הגאון בעל משכנ"י, המה כדברי אברך מפולפל מול גאון זקן ומיושב"...  הנה פשוט דאין מקומנו כאן להתעסק בהשוואות מעמדם של הני תרי גדולי ישראל זה מול זה, ואין לנו אלא להעיר את תשומת לב הקורא שהגר"ח מוואלוזין עצמו פנה להגר"ז מבראדי וביקש ממנו חוו"ד על תשובתו (ראה שו"ת ב"א אבה"ע סי' מ"ז). מה עוד, דבאותו דור דעה הרי חיו הגאונים הגדולים הרעק"א, הקצות, הנתיבות והחת"ס, ומדוע בחר לו המשכנ"י לערוך מערכתו זו דוקא לפני הגאון הב"א, אם לא בגלל שהב"א נחשב בדורו לגדול הדור. ולא עוד, אלא גם לאחר שהב"א לא הסכים עמו להלכה כלל, חזר המשכנ"י ופנה אליו בשנית ובשלישית.... וראה עוד להלן הערה 44 עד כמה הכניע וביטל עצמו מרן החת"ס להוראותיו של הגאון בית אפרים.
 28 בשו"ת מהרי"ט צהלון (סימו רנ"א, ע"ד פקפוק הלמדנים דעיה"ק צפת ראה לעיל הערה 10), וז"ל "דהרי כתב רש"י זלה"ה דבעינן ששים רבוא בוקעין בו. וכן כתב הרא"ש זלה"ה דרך פשיטות דבזמן הזה אין רשות הרבים, דליכא ששים רבוא. וכן כתבו התוספות ז"ל... וכתבו הפוסקים דנהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל כשאין התוס' חולקים עליו, משמע דאם התוס' חולקים עליו פוסקים כהתוספות. והכא הרי התוס' ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס' רבוא. וכמה גדולים גאוני עולם נוחי נפש אשר היו בארצנו ולא פקפק שום אדם מעולם, ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם."  משלי כב-כח, ופרש"י: "אל תשוב אחור ממנהג אבותיך."
 29 עי' בהקדמת ספר "קרן אורה" (אחיו של המשכנ"י) שכותבים בני המחבר וז"ל, "דודנו הגאון מוה"ר יעקב ז"ל עוד באביב ימיו נתקבל לאב"ד דאוויר-הארדאק, ומשם שלח את דברי תורתו להרב הגאון המפורסם כמוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראדי, ונתפרסם ע"י זה לגאון בישראל."
 30 מקום רבנותו של המשכנ"י. כפי שראינו בכת"י שטר-התמנות חדשה להרבני ה' משה ב"ר זאב ווילק שישמש כמשגיח לפקח על העירוב דק"ק קארלין, לאחר שההשגחה עד כה היתה בעצלתיים, ובאו על החתום ביום ד' טו"ב כסליו תרנ"ו עשרים ושתים בעלי בתים, ומתחתיהם חתימת המרא דאתרא הגאון הגדול שר התורה מוהר"ר דוד פרידמאן זצ"ל אב"ד דק"ק קארלין.
 31 ערוך השולחן או"ח סי' שמ"ח סעי' י"ח.
 32 ראוי לציין, שלא כל תלמידי הגר"ח מוואלוזין ערערו על מנהג תיקון עירובין כהמשכנ"י "דלא שפיר עבדי", וכגון הגאון הגדול רבי יוסף מסלוצק ז"ל שפסק בתשובתו (סי' י"א) "שלא למחות ביד הנוהגים היתר ולסמוך על הפוסקים דהאידנא ליכא רה"ר משום דליכא ס"ר בכל יום ולא הוי דומיא דדגלי מדבר... וסוגיא דעלמא אזיל כותייהו". ועי' בקונטרס "תיקון שבת" מש"כ הגאון רבי חיים ברלין בן הנצי"ב מוואלוזין, להרב דק"ק אדעס "נתתי שמחה בלבי על אשר שמו לבם לעסוק בתקון גדול בעירם לעשות עירוב" והזכיר שם שהעיר אדעס "נודעה לרבתי עם ויוכל להיות ששים רבוא בוקעין בה."
 33 שו"ת חתם סופר או"ח סי' צ"ט. וכך כותב גם הגה"ק בעל ייטב לב אב"ד סיגוט (בספרו ייטב לב פ' וישלח) "ואני בעניי בשרתי צדק בקהל רב, בשבת שובה בין כסא לעשור, לעורר לבב אנשי העיר לתקן עירובי חצירות, להציל העם ממכשלה היוצאת מתחת ידם, באיסור הוצאה בשבת, בשוגג."
 34 ראוי להעתיק כאן מש"כ הגה"ק מוהרא"י פריינד אבד"ק נאסויד זצ"ל בתשובתו (הנדפס בס' מקוה ישראל סי' נ"א) וז"ל, "וכן אנחנו רואים אצל רבותינו האחרונים, שנתפשטה הוראתם במדינתנו... שאינם חולקים על השו"ע בשום פעם, כמו שאנו רואים לפעמים אצל רבני ליטא... אשר דרכי הוראתם לא נתקבלה אצל רבותינו ז"ל, מחמת כי הם הרהיבו בנפשם וכו', כי נתפשטה הוראה ברוב ישראל כהשו"ע... והא לך לשון קדשו של רבינו הדברי חיים ז"ל בחיו"ד סי' מ"ה... אין לזוז מפסק השו"ע מחמת איזה קושיא, כי ידוע לנו גודל שפלות דורות האחרונים, ולפלפל נגד הרמ"א הוא למותר, ואפי' יבוא אליהו אין שומעין לו נגד המנהג" עכל"ק.
 35 שו"ת חידושי הרי"ם (סי' ד') וז"ל "ע"ד הטלטול בעירנו... איני יודע למה רו"מ מחפש אחר חומרות, בדבר שהעיד מהרי"ט שנהגו היתר ע"פ זקנים ואחריו כנסה"ג תלמידו והגאון החסיד דבר שמואל ושיבח הרבה המתירין, כי באמת הוא להרים מכשול, וחכם צבי מחזיק את הרב דבר שמואל לחסיד והי' חבירו של הגידולי תרומה... לפענ"ד אין להחמיר רק כשאפשר לתקן בניקל."
וז"ל שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ק"ח, "עלינו לחפש בחורין ובסדקין אחרי פתח היתר, כדי שינצל מחילול שבת ח"ו".
וז"ל שו"ת נפש חיה או"ח סוס"י כ"ה, "ולדינא בעיר שרבו המתפרצים... צריכין אנחנו לגבב כל הקולות שאפשר להקל. ובחת"ס בסי' פ"ט הביא שבעירו פרעשבורג הי' שם פרצה במקום א' בהעיר באופן שאוסרת ע"פ דין, ולא אמר מידי, לאשר הדור פרוץ במילואו והי' קשה לפניו לתקן. ואם זה אמר החת"ס בעיר פרעשבורג ובימים הראשונים אשר היו טובים מאלה, מה נאמר אנחנו בימים האלה."

 

 

תוקן על ידי - findodort - 12/03/2006 18:23:04 תוקן על ידי - findodort - 12/03/2006 18:36:54

מאז ומקדם  - ג


בין מחייבי ושוללי*
תיקון עירובין בעיירות ישראל והטלטול בהן*:namespace prefix = o />

משנה תוקף לחייב תיקון עירובין הי' למקובלים ולעדת החסידים,  36    כי מלבד תיקונו להצלת רבים משגגת מכשולי הוצאה בשבת החמורה, ראו בתיקון צורת הפתח הרחבת גבולי הקדושה לרה"ר שהוא מקום שליטת החיצונים   37    והשראת קדושה עליונה של רה"י שנעשה ע"י לחי וקורה וזיכוי פת, הגורם להמתקת הדינים )גבורה בגימ' רי"ו( בחסדים )חסד גימ' ע"ב(. כי קדושת מקום המוקף בעירו"ב אסיק ועולה עד לרקיע,  38    ותיקוניו וסודותיו הנשגבים ידועים למארי דרזין.  39    

ידוע מאמר הבעש"ט הק', שעירוב הוא א' מג' דברים שעל ידם תצעד ארץ.   40    הגה"ק בעל בני יששכר זי"ע אבד"ק דינוב הקפיד לטלטל בעצמו בעיר המתוקן בעירוב כהלכה   41    כדי שלא יהי' בכלל "מי שאינו מודה בעירוב,"  42    וכן הקפיד הגה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע.  43    

תא חזי כיצד מתייחס פוסק-הדור, בדורו-דור-דעה, מרן החת"ם זי"ע אל הגאון רשכבה"ג בעל בית אפרים זצוק"ל, באיזה הכנעה, ובאיזה תוארים מפליגים,  44    כגון: "קדוש ישראל צדיקו של עולם, אורן של ישראל גולת אריאל, נר ישראל פאר הדור גאון אמתי, משדד עמקים קודר בהרים, כהרף עין בורא יש מאין בפלפולו ושנונו, לא נראה כבושם הזה, מחזה אל מחזה, מי זה ואיזה אשר ירפרף או יצפצף מול דברותיו המכוונים." ובוא וראה כיצד ביטל עצמו אליו הגה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז זי"ע וזלה"ק: "מי אנכי, אפי' להחמיר, נגד הארי החי הבית אפרים זלל"ה."  45    

לאור זאת, צ"ע מדוע החסיד שבכהונה החפץ חיים זצוק"ל העתיק במשנתו הברורה את דברי המשכנ"י,  46    מבלי להזכיר כלל צד שכנגד - הבית אפרים.  47    למעשה, למרות ה"גררא דחיוב חטאת"   48    אף שהחפץ חיים החמיר לעצמו,  49    מ"מ לא התנגד לתיקון צוה"פ בעירו ראדין, ואדרבה, הוא בעצמו היה משגיח על כשרות צורת הפתחים שבעירו.  50    

ובעיה"ק ירושלים ת"ו, גם כיום, אף שכבר יש בה הרבה יותר מס' רבוא תושבים כ"י, נוהגים רוב ציבור היראים והחרדים לטלטל בעירובין דשם, על יסוד: א( דהרחובות אינם מפולשין ומכוונים, כמבואר בשו"ת "קנין תורה"  51    לגאב"ד שטארסבורק זצ"ל חבר הבד"ץ דהעדה החרדית בעיה"ק ירושלם ת"ו. ב( דכל שהס"ר אינו ברחוב אחד, אלא בהצטרפות מכל העיר אינו נחשב לרה"ר.  52    ג( פסקו של החזו"א   53    כמבואר בשו"ת אבן ישראל   54    לראב"ד עדה החרדית הגאון רבי ישראל יעקב פישער זצ"ל.

וכן נוהגים רוב ציבור היראים והחרדים לטלטל בעירוב של עיר התורה "בני-ברק,"  55    למרות שהיא מחוברת ברציפות עם שאר הערים במרכז ארץ ישראל הנקראים יחדיו "גוש דן", אשר מספר תושביהן הוא למעלה מכפליים מיוצאי מצרים, כן ירבו.

____________________________


  36    הגה"ק בעל "ייטב לב" זי"ע הבטיח בצוואתו את העוה"ב שלו למי שיוציא מכח אל הפועל תיקון עירוב בעירו שהתנגדו לכך )גדולת יהושע - נאסויד, או"ק לב(. כן ידוע שהגה"ק משינאווא זי"ע בביקורו בעיירות שעדיין לא הי' בהם עירוב השתדל ועשה פעלים לתיקון עירובין, והי' מבטיח למי שישתדל בממונו שיוכלו לשאת בשבת, עי"ז אשתו תישא (פרי בטן), עי' "דברי יחזקאל החדש" עמוד קמ"א וז"ל, "בעת שהי' בלימאנוב, במשך הזמן שהי' שם באו אצלו כמה אברכים להזכיר עצמם להפקד בזרע של קיימא, וכשהי' מוכן כבר לנסוע, נתקבצו אליו ביחד והפצירו בו שיפעול ישועה עבורם. והתחיל לצווח, לא אוכל להבין, אם אין עירוב בהעיר ווי אזוי קען מען טראגען. זאל מען מאכען אן עירוב וועט מען קענען טראגען. וכמובן קיימו דבריו, ואני עוד הכרתי כמה מאותם שהי' להם אז ישועה על ידו". וכעין עובדא זו הי' גם כשביקר הגה"ק משינאווא זי"ע בעיר קאשוי.
  37    וכך כותב מוהרח"ו בשעהמ"צ פ' בשלח דרוש ג' בשם האריז"ל, "ועל ידי כך יתבטל כח הדינין, ותתבטל אחיזת הקליפות, ויוכל האדם להכניס ולהוציא... בלי פחד מהקליפות."
  38    עי' פתחא זוטא בהקדמתו בשם הגה"ק מהר"ל הורוויץ זצ"ל אבד"ק סטרי וסטאניסלאוו בספרו פני ארי פ' ויצא.
  39    הקדמת תיקוני זהר וע"ש בכסא מלך דף ח'. ומוהרח"ו כתב בטעמי המצות פ' בשלח, וז"ל, "לכן פי' עירוב נעשה באופן שיכריע קו האמצעי לב' קוין דנו"ה הימיני והשמאלי שיערבו יחד בקו האמצעי שהוא יסוד המכריע ולהמתיק הגבורה מהחסד ע"י קו האמצעי תפארת, ונעשים שם ע"ב רי"ו, והגבורה גימטריא רי"ו סוד אותיות עירו"ב, כי ע"ב רי"ו נתערבו יחד נמתקו זה בזה ע"י קו האמצעי תפארת, לכן נקרא עירוב, להורות תערובת יחד שם. והנה סוד עירוב כזה הוא בג' אמצעית חג"ת ושם הוא עירובי מבואות כי הם בתי גוואי, ומבואות לשון ביאה וכניסה, וכנגדם בג' תחתונים נה"י, עירובי חצירות בתי בראי והם ע"ב בנצח רי"ו בהוד, ונכללים ביסוד ונעשים עירוב ע"ד הנ"ל, גם זהו לשון עירובי חצירות עירובי מבואות כי עירוב הם אותיות ע"ב-רי"ו כנ"ל."
  40    עה"פ "בזעם" תצעד ארץ )חבקוק ג יב( שהוא ר"ת ז'ביחה ע'ירובין מ'קוה, שע"י תיקון ג' דברים אלו תצעד ארץ )בית אהרן בליקוטים, וראה בעש"ט עה"ת פ' יתרו אותיות יח-יט(.

  41    נימוקי או"ח להגה"ק בעל מנח"א ממונקאטש זי"ע סי' שצ"ד ס"ק א' וז"ל, "מקובל בידינו בשם קדוש זקיני בעל בני יששכר ז"ל )כשהי' בעירו או במקום שהוחזקו העירובין בטוב( ביציאתו לחוץ מביתו בש"ק, לקח לתוך בגדו מפתח וכיוצא, כדי שישאוהו במקום העירוב, ולא יהי' בכלל מי שאינו מודה בעירוב, עכד"ה. ועי"ש שציין לדברי התשב"ץ המובא בברכ"י דמי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו, וכן ציין לדברי האריז"ל המוזכר לעיל בהערה 6. ועי' בס' דברי מנחם מהגה"ק מסטראפקוב בהערה מהרב המו"ל לעמוד קמה וז"ל, "בדידי הוה עובדא שבא כ"ק אדמו"ר בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצל"ה לשב"ק לעיר בערעגסאז אשר אני הייתי ממונה שם על כשרות עירובין, ובש"ק בבוקר כשהלכו לתפילה לקח האדמו"ר הסידור בידו והוליכו בעצמו, ואמר, שבעיר אשר איש ירא שמים ות"ח ממונה על העירובין, אין מן הראוי להחמיר שלא להוציא, כדי שלא יהא ח"ו כאינו מודה בעירוב. וכמדומני שאמר זאת בשם זקנו הקדוש בעל בני יששכר.")בתשובת כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א כתב שכ"ק זקינו המנח"א זצוק"ל קיבל הנהגה זו גם מרבו הגה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע.( קפידא זו של הגה"ק בעל בני יששכר ידועה ומקובלת גם בין שאר יוצאי חלציו, וכפי שכתב הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל אב"ד אנטווערפן בהסכמתו על ספר "רחובות העיר", ומוזכרת גם בספר "קנה וקנמון" )סי' ה אות נו( מהגאון בעל זכרון יוסף, ובשו"ת "מרפא לנפש" )ח"ג סי' נב( וז"ל "אע"ג דהבית מאיר ומ"ב פקפקו בזה על המג"א וטו"ז, כנראה נהוג עלמא כהני סבא, וכן ראינו ושמענו מהרבה צדיקים שעשו כן למעשה להראות הלכה להקל בעיירות המתוקנין בעירובין ע"י צוה"פ, ואדרבה חששו על המחמיר בזה שהוא בכלל אינו מודה בעירוב."
  42    כעין גדר כמה דברים שעשו להוציא מלבן של הצדוקים, דהעירוב הוא א' מהדברים שהצדוקים לא הודו בו. ולתשומת לב, שהערעור על מנהגן של ישראל "דלא שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת" הרי נולד בתקופת ה"בני יששכר."
  43    מפי הרה"ח ר' חיים מאנדל הי"ו מחשובי חסידי גור באנטווערפן, שסיפר שכאשר נכנס פעם ראשונה אל הגה"ק בעל "בית ישראל" זצ"ל לאחר הסתלקות הגה"ק בעל "אמרי אמת" זי"ע, אמר לו: שמעתי שאינך מטלטל בעירוב, היתכן? והשיב ר' חיים, הרי גם הרבי ז"ל )האמרי אמת( לא טלטל. על כך נענה הבית ישראל ואמר לו: מה שאבא מארי ז"ל לא טלטל, הוא כי מישהו בדור צריך לקיים הברייתא "חייב אדם למשמש בגדיו בע"ש עם חשכה שמא ישכח ויצא - אמר רב יוסף הלכתא רבתא לשבתא". אך ענין זה אינו נוגע לך. זקני החידושי הרי"ם נהג לטלטל בעירוב של גור, באומרו שצריכים להיות 'מודה בעירוב". ונטל הבית ישראל שקית והכניס לתוכו פירות ונתן בידו של ר' חיים וליוה אותו עד הדלת למען יטלטלנו חוצה. וראה עוד בספר "סדור תפלה ליקוטי יהודה" )עמוד קפו(וז"ל, "ודודי מרן אדמו"ר הבית ישראל זצ"ל כו' הוסיף ואמר: בפולין הי' עסק שלם עם העירוב שהסתמכו על מיני היתרים כדי שיוכלו לטלטל בשבת וכגון חוט החשמל ונהרות והכל מפני שהי' קשה מאד בשביל יהודים שלא לטלטל בשבת ולכן סמכו גם על היתרים דחוקים. אולם בגור שהיתה עיירה קטנה, תקנו את העירוב עפ"י הלכה ובלי שום היתרים. וזקנו החידושי הרי"מ ז"ל טלטל בשבת בגור, ואמר שזה ענין של מודה בעירוב."
  44    "שלמא למר ידידות נפשנו הרב הגאון האמתי, נזר ישראל ותפארתו, ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה זלמן מרגליות נ"י, מכתב קדשו הגיעני עם ספרו הקדוש" )שו"ת חת"ס ח"א או"ח סי' מ"א(. "הגאון האמיתי, נשיא אלקים, מבחר גברינו, מגדול עוז תפארתינו, נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת בעה"מ ספרי בית אפרים, עוד ינוב בשיבה טובה. דברת קדשו מלהבת אש תורת ה' אמת בפיו הגיעני... ושם נצטויתי מפי קדשו לשים עיוני וכו" )שם יו"ד סי' ר"ט(. "גאון עולם, תפארת ישראל, פאר הדור נזר הזמן... מצלאין אנחנו לחיי רב רבנן... וירום קרן צדיקיו ובראשם ידי"נ הדר"ג" )שם סי' רל"ד(. קדוש ישראל, צדיקו של עולם, אורן של ישראל, גולת אריאל, נר ישראל, פאר הדור, גאון אמתי" )שם רל"ה(. "והדרנא בי מפני שמצאתי להגאון בתשו' בית אפרים ה' יאריך ימיו" )שם ח"ב יו"ד סי' ר"ט(. ועי' בדרשות חת"ס בהספדו על הבית אפרים, שזה א' מב' הפעמים שחזר מהוראתו במשך מ' שנה.
  45    שו"ת "דברי חיים" ח"ב יו"ד סי' פ"ד. ועד"ז שם חו"מ סי' מ"ב. ועי"ע שם אבה"ע סי' קס"ו, "ידוע לכל דרך הקודש של הגאון מרן". ובח"א אבה"ע סי' ע"א "מי ישפוט עם התקיף ממנו, ומה אני לדבר נגד גדולת הרב הגאון זל"ה."
  46    בביאור הלכה סי' שמ"ה ד"ה וי"א, שהם העתק דברי המשכנ"י.
  47    בס' תולדות שמואל ובשו"ת אבן ישראל )או"ח סי' ל"ו( כתבו שהמ"ב לא ראה את דברי הבית אפרים, וכ"כ בשו"ת דברי יציב )ח"ב סי' קעג(. והנה רבים תמיהין ושיילין, הרי תשובות ב"א נדפסו בלבוב בשנת תקע"ח (20 שנה קודם שנדפסו תשובות המשכנ"י בווילנא שנת תקצ"ח( ושוב נדפסו בווארשא בשנת תרמ"א. מה עוד דכל מו"מ תשובותיו אלו של המשכנ"י הי' בינו לבין הב"א. תשובה לכך נמצא בהל' ברכת הפירות סי' ר"ח סעי' ט', וז"ל המשנה ברורה שם בביאו"ה ד"ה אינו מברך: "עי' בשערי תשובה שכתב וכו' ולא ביאר טעמו    וספר בית אפרים שלו אין בידי  ", עכ"ל.
  48    ל"בעל נפש", ביאור הלכה סי' שס"ד סוף ד"ה ואחר שעשה.
  49    כי לעירו היו כל שאר תנאי רה"ר)חוץ מס' רבוא(, וכדכתב במ"ב סי' שמ"ה ס"ק ח' וז"ל "ובעיירות שלנו שמנהג העולם לתקן צוה"פ אף שרחובותיה רחבין הרבה, ומפולשין משער לשער, וגם פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר, ומדינא הוי רה"ר גמור" )לדעת הרבה ראשונים(. וכאן המקום לציין דבר חידוש, דבעיירות הקטנות יותר שייך רה"ר גמור) לדעת המשכנ"י( מאשר בכרכים הגדולים, כמבואר במכתבו של הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז"ל מראשי וועד הרבנים דווארשא, וז"ל "לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות, כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור, והמשכנ"י בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה ומחמיר להצריך דלתות, וההיתר של 'אינו מפולש' מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק ע"ז. ועי' בב"י סי' שמ"ה ומג"א ס"ק ה' שפירשו דמפולשים היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה, ובכסף משנה הל' שבת פי"ד ה"א. ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל. וכן בעירנו   ווארשא    נוהגין מן דורות שלפנינו בתיקון עירובין ובל לחוש לרה"ר דאורייתא". ראה עוד להלן הערה 51.

  50    כעדותו של הגרא"ל הכהן אבד"ק ראדין בן הח"ח זצוק"ל )בקונטרס "דוגמא מדרכי אבי" עמו' ל"א או"ק י"ד(, שאביו "היה משגיח מאד על העירובין בעיר, אמנם הוא בעצמו כמעט לא הוציא שום דבר מעודו, בחששו לדעת הרבה פוסקים שגם בעיירות לא גדולות שייכא דינא דר"ה אם הרחוב הוא ברחבו ט"ז אמה, ולפי דעה זו אינו מועיל עירוב בעלמא    רק בדלתות וכדומה  ", וכדעת המשכנ"י.
  51    חלק ד' סי' מ', וכדפסקו להדיא רוה"פ כהמג"א שדין זה א' מתנאי רה"ר שהרחובות המפולשין מקצה לקצה, צריכים להיות מכוונים ביושר ולא בעיקום, כמפורש להדיא במשנה ברורה סי' שמ"ה ס"ק כ'. ועי"ע במ"ב סי' שס"ד ס"ק ח' ובביאו"ה ד"ה ואחר שעשה, דכתב דבריו על מנהג העולם ב"עיירות שלנו" שהרחובות מפולשין ומכוונים אף שאין בהם חומה. וכן פסק בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ג' להתיר עיר הגדולה אדעסא כיון דרחובותיה אינם מפולשין, וכן כתב הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז"ל לענין ווארשא במכתבו (לרבני פאריז המודפס בהפרדס ובדברי מנחם או"ח ח"ב עמוד מב) המועתק לעיל בהערה 49.

  52    כפשטות לשון השו"ע וכן הבין המשכנ"י בדעת המחבר, וכ"כ באשל אברהם סי' שמ"ה, ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ה, ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ד ס"ג, וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' ד', ובשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' כ"ה, ובחזו"א סי' ק"ז ס"ק ו', ובשו"ת תירוש ויצהר סי' ע"ג, ובשו"ת בית אב ח"ב סי' ה' או"ק ב, ובשו"ת מנחת שלמה להגרש"ז אויערבאך זצ"ל ח"ב סי' ל"ו. ובאמת משמע כן להדיא מהמ"ב סי' שמ"ה בשעה"צ ס"ק כ"ה, במש"כ דאין הכרח שהס' רבוא יעברו בכל יום )דייקא( "דרך המבוי המפולש."
  53    בסי' ק"ז ס"ק ה-ז, ד"בזמן הזה כל השווקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות היחיד גמורה מה"ת כו', וכיון שכן הן ניתרות בצוה"פ כו', ולהאמור ההיתר מחוור ומרווח לכרכים שלנו." אך בשו"ת אג"מ )או"ח ח"ה סי' כ"ח( כתב בהשיגו על החזו"א, שהוא "כתב בעצמו שבמ"ב כתב שלא כדבריו, ודברי המ"ב היא שיטת כל ישראל בפשיטות" עכ"ל. וקצת פלא על דבריו אלו, כי אף שהאג"מ פוסק להדיא דהמנהג כרש"י )ובכל תשובותיו אינו מזכיר את שיטת המשכנ"י( מ"מ חידושיו הגדולים )שמצרפין כל הרחובות לס"ר בשטח של י"ב מיל, ג' מיליאן, מפולשין ולא מכוונין(, הם בודאי שלא כהמ"ב, וכידוע לכל המורים דחידושיו ע"ג חידושיו אלו המה נגד פשיטותי' דכל ישראל, וכדחזינן לעיל בהערות 52,51,49.
  54    או"ח חלק ח' סי' ל"ו.
  55    ואגב, כאן המקום לציין מדוע החמיר החזו"א בשעתו שלא לסמוך לטלטל בעירוב של בני ברק, והסיבה היא, כי אז בשנים הראשונות לא הי' להעירוב של בני ברק שום חזקת כשרות כלל, באשר לאחר שב"ק תמיד נמצאו הלחי'ים מקולקלים לרגלי השכנים החילוניים דשם, כמבואר בספר "תשובות וכתבים" סי' ע"א וז"ל "והיה )החזו"א( רגיל לומר שבכל פעם שהלך לראות את העירובין תמיד מצאם שהם פסולים". ועי"ע שם סי' פ"ה הערה ס"ט וז"ל "הנידון בענין תיקון עירובין שנבדק כל ערב שבת, ומחמת שרבו המקומות לבדוק, מבקרים בהרבה מקומות ביום ה' מבלי לבדוק שוב בע"ש, וכמה פעמים מזדמן שאחר שב"ק נמצאים הלחי'ים מקולקלים לרגלי האנשים העוברים שמה, והגאון מטשעבין זצ"ל    בשו"ת דובב מישרים ח"ב בהוספות סי' כח   התיר לטלטל בשבת על סמך בדיקת העירוב ביום ה' ובעש"ק.

 

תוקן על ידי - findodort - 12/03/2006 18:42:00