ודע מה שתשיב/ יום השואה, זכור ואל תשכח!!

דברים שפרסמתי בשנה שעברה ומוגש כאן כשירות לציבור הנתקל לא פעם במצב מביך ואין להם את הכלים איך להגיב.

(עודכן לשנה זו)

ביום חמישי הקרוב עם ישראל יציין את זכרם של 6,000,000 קדושי השואה, בצפירה ובעמידת דום, יום זה וטקסו במשך שנים ארוכות מעורר שוב ושוב גלים מעורבים של רגשות זעם ותסכול על התנהגותם של החרדים ויחסם ליום זה, כאשר כלל לא בטוח מה באמת חושב האדם החרדי ואיך היום הזה נראה בעיניו מזוית הראיה שלו, כאשר גם התקשורת "עוזרת" ביצירת תדמית שכלל לא נבדק אף פעם על ידי אף אחד מאתנו מה באמת אנחנו חושבים.

כאדם הנמנה על החברה החרדית ואשר חי על פיה, ובעצמו כבן לניצולת שואה שאיבדה את סבתא ושתי הוריה, אחיה ואחיותיה שרובם היו נשואים עם ילדים, כואב וצורם כל פעם מחדש לראות את הניצול הציני של דם ודמע לעורר מדנים וקיטוב מיותר בין שני חלקי אותו עם שחלק אותו גורל עצוב וטראגי, ועל כן ברשותכם אני מנצל במה זו להציג בפניכם את ראייתו של אדם חרדי כמוני שגם אם אמנם אין לי ספק שלפחות רוב רובם של חברי לחברה החרדית מסכימים אם דעתי שיובא כאן, לא אתיימר לדבר בשמו אלא בנימה אישית לחלוטין וכך ראוי לראות את הדברים, אשמח אם למען אחדותנו תהיו סובלניים לקרוא את הקטע הבא וגם להביע את דעתכם לאור האמור בו.

ואסיים בברכה שנזכה כבר לקיום הפסוק (ישעיה כה ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ וגו'. עם ביאת משיח צדקינו ובבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

**********

זכרון דמים!!!

רבים הם החשים שכאילו אין החרדים משתתפים ביום השואה ואולי גם מזלזלים בה ובמה שהיא מסמלת, בזה שהם לא עומדים דום בעת הצפירה, אבל דומני שלאלה שיהיה להם את הסבלנות לקרוא את המאמר הבא בלי דעות קדומות ובתשומת לב הראוי, מצפה הפתעה מוחלטת, תוך כדי גילוי נתונים לא כל כך ברורים וידועים שאולי יתנו מבט שונה לכל מה שהיום הזה מסמל לכולנו.


ונתחיל בסיפור:

צלם חובב הלך ברחוב וראה אדם רץ בריצת עמוק, מיד נדרח וכיוון את מצלמתו לעבר האיש ועקב אחריו במצלמה, ואכן ראה איך שהוא רץ לכיון חלון של בית מסוים דוחף את החלון פנימה חוטף שקית ורץ הלאה.

הצלם כאזרח נאמן וישר, שמח על הסקופ שהעלה במצלמתו, ומיד שכפל שתי עותקים, אחד העביר למשטרה והשני למערכת העיתון, המשטרה יצאה מיד בעקבות הקלטת לצוד את ה"גנב" וכעבור זמן קצר עצרו אותו, ואמרו לו: "אתה עצור על גניבה" העצור שואל בתמיה: אני גנב? הצחקתם אותי" ענו לו השוטרים צוחק מי שצוחק אחרון נגיע לתחנה וניווכח. טוב אומר העצור.

מגיעים לתחנה ואומרים לו הנה יש לנו סרט איך שאתה גונב, תראה את זה ונראה מה יש לך לומר על זה, הוא צוחק שוב, "הצחקתם אותי" נו נו אמרו לו תראה את הסרט ואז נשמע אותך, הוא רואה את הסרט ואומר "צדקתם! צוחק מי שצוחק אחרון וזה אני" ראיתם את הסרט מצולם שם בית, כתוב עליו שם רחוב ומספר, האם לא ראיתם במחשב שזאת ביתי?!, שכחתי חבילה בבית, וחששתי לאחר את האוטובוס, רצתי חזרה לבית, ובמקום לחפש את המפתח להיכנס ולנעול שוב וכך אולי לאחר את האוטובוס, מה יותר פשוט מאשר לפתוח את החלון ולקחת את החבילה שאני זוכר איפה השארתי אותה.

כמובן שהוא שוחרר מיד כשנוכחו במבוכה בטעות המרה שלהם, אבל הידיעה לא הגיע למערכת העיתון, ולמחרת הופיע תמונה ענקית תחת הכותרת "גנב בפעולה" וכעת השאלה האם התמונה נכונה? בהחלט שכן, מה שלא נכון זה הכותרת, הוי אומר שנכון שתמונה שוה אלף מילים אבל לא תמיד בהכרח אלף המילים הנכונות........!!!

ומכאן לגישה החרדית:

א. כבר עכשיו יאמר ברורות שכל הרבנים פוסקים שכאשר עומדים ברשות הרבים יש לעמוד דום אם לא לכבוד הנפטרים אז לכבוד החיים שלא מבינים את דרכינו ועלולים להיפגע מזה.

ב. זכרון החרדים אינטנסיבי יותר מכל מגזר אחר בעולם. ואני יסביר.

ג. ונתחיל בזכרון החיים: מידי יום שני וחמישי אחר קריאת התורה החזן אומר ארבע קטעי תפלה קצרות שהם בקשות שונות, הקטע החמישי נאמר ע"י החזן וכל הקהל ביחד, התפלה אומרת כך: אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרוחה, ומאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן.

ד. מידי שבת בשבתו אחרי קריאת ההפטרה אומרים תפלה: אב הרחמים שוכן מרומים, ברחמיו העצומים, הוא יפקד ברחמים החסידים והישרים והתמימים, קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם, הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו ומאריות גברו, לעשות רצון קונם וחפץ צורם. יזכרם אלקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם, וינקום בימינו לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך: ככתוב בתורת משה איש האלקים וגו'.

ה. ארבע פעמים בשנה פסח, שבועות, סוכות, יום כפור, אנו אומרים יזכור.

ו. מידי יום ביומו נהוג ללמוד משניות, ובלשון יחיד משנה שהם אותיות נשמה.

ז. מידי יום ביומו מחויב האדם לתת צדקה לפני התפלה ונהוג לתת לזכות החיים ולעילוי נשמת הנפטרים.

ח. תשעה באב יום האבל הלאומי היהודי, היום שבו הוציאו המרגלים דבת הארץ רעה, היום שבו נחרבו שני בתי המקדש, היום שבו נחתם גזירת הגירוש בספרד וכעבור שנה באותו יום נכנס לתוקף, היום שבו פרץ מלחמת העולם הראשונה, וצרות רבות נוספות שקרהו ביום זה המיועד לפורענות, ביום זה אנו אומרים מגילת איכה וסדר הקינות הכוללים בתוכם כל הצרות שעבר על עם ישראל לדורותיו וגם בדור האחרון הזה נוספו קינות על השואה ע"י גדולי ישראל ניצולי השואה.

ט. חמשה מתוך ילדי קרואים על שמות נספים בשואה.

י. עד כאן מניתי שבעה דרכי זיכרון שכלל הציבור עושה, בנוסף לזה יש לכל אחד דרכי הנצחה אישים ע"י תרומות של חפצי קודש לבית הכנסת הדפסת והפצת ספרי קודש וכו'.

יא. זה דרכו של היהדות לזכור את קדושיו ויקיריו מזה 3,317 שנה, כך זכר סבי הקדוש את הקדושים שלפניו וכך אנו זוכרים אותו.

יב. האם צפירת בת דקותיים יותר מכובד מכל הנ"ל?, מי שבחר בזה שיבוסם לו, אבל האם בגלל זה להאשים אחרים בחוסר כבוד או פגיעה בכבוד החיים ו/או המתים?

יג. הצפירה מקורה בכנסי'ה הנוצרית בגרמני' לפני כמאה שנה, ועמידת דום מהחייל האלמוני, האם עלי לזכור את סבי הקדוש באמצעות אותו טקס שרוצחי נפשו מנציחים זכר נופליהם?

יד. יום השואה נקבע כיום זיכרון חילוני במוצהר, הרי יום הקדיש הכללי לזכר קרבנות השואה נקבע ע"י הרבנות הראשית, בן-גוריון סירב לקבל את התאריך הזה ומסיבות שלו העדיף את יום פרוץ מרד גטו ווארשא, למרות שהרבנים הסבירו לו הבעייה של יום אבל בחודש ניסן, ומן הראוי לצטט את דברי תום שגב ביחס ליד ושם וזיכרון השואה:

טו. תום שגב "אוהל יזכור" איננו בית כנסת: אין מפרידים בין גברים לנשים, באחד מאגפי המוזיאון יש בית כנסת, אך הוא אינו משמש לתפילה, כי אם להנצחות בתי הכנסת שחרבו באירופה. יד ושם אינו מעסיק רב.

טז. אין זה מקרה: תרבות הזיכרון לשואה אמורה היתה מלכתחילה להשתלב במערכת הסמלים הלאומיים החילוניים של התנועה הציונית.

בספטמבר 1946 ביקשה החברה קדישא שליד הרבנות הראשית מחברי הנהלת הסוכנות לכבד בנוכחותם את קבורתה של קופסה ובה אפרם של יהודים שנרצחו וגופותיהם נשרפו במחנה המוות חלמנו, חברי הנהלת הסוכנות נתבקשו לבוא אל הטקס "בתור באי כוחה של היהדות" (מה? מי מינה אותם ליצג אותי?).

ההלוויה נערכה ברוב עם, בתל אביב, עם הזמן נערכו עוד הלוויות כאלה ואז התעוררו חברי הנהלת הסוכנות להזהיר את עצמם שהרבנות משתלטת על הנצחת השואה וכי אין להתיר לה לכפות עליה צביון דתי.

ב-1949 הזהיר אחד מראשי הסוכנות שהלוויית אפרם של קרבנות השואה שתכננה הרבנות עלולה להתחרות בטקס קבורת ארונו של תיאודור הרצל, שהובא לירושלים ממקום קבורתו הראשון בווינה.בתקופה הראשונה עוד הרבו להתווכח על כך, אולם בסיכומו של דבר היה יד ושם למוסד ממלכתי חילוני: .....
(המיליון השביעי עמ' 417)

יז. אני יודע גם יודע שיהיו כאלה שיגידו אבל צריך לאחד את העם, ואם זה יום כל כך טעון למה לא לתת את הכבוד? אז א, כבר אמרנו שברשות הרבים יש לכבד את החיים בדיוק מסיבה זו.

ב, הלבוש שלנו שונה אחד מהשני, השפה שלנו שונה גם (מדברים אידיש), החינוך שלנו שונה והתרבות שלנו שונה, כל זה לא מפריע לא לכם ולא לנו, אז באמת כל כך קשה להבין שגם הזכרון של אותו דבר הוא שונה?

ג, הובהר שבן גוריון עשה הכל שזה לא יהיה יום בעל אופי דתי, אז למה מצפים מאתנו?

ד, אם באמת רוצים לאחד את העם למה לא לעשות את זה מסביב למשהו שיש לו קונצנזוס רחבה? נגיד יום כיפור למשל שרוב העם צם ורבים מביניהם גם הולכים לבית הכנסת, למה דוקא להתעקש על יום כל כך זר לתרבות היהודית, האין כאן ריח של כפיה חילונית שכל כך אוהבים להאשים את החרדים בזה?

ה, זכרון זה דבר רגשי, וכפי שצוין שרגשית לפחות לי אישית יש בעיה עם זה, קשה לי להנציח את זכרו של סבי וסבתי וכל בני משפחתם הענפה בטקס שמרצחיו עשו את זה, אז גם רגש רוצים לכפות עלינו, איזה דבר יפריע לנו ואיזה לא?
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1361354

לזכור ולא לשכוח את פשעי הציונות ואת אשר עוללו לנו בזמן השואה!!!!


דמים בדמים נגעו

1. סטיפן וייז מראשי התנועה הציונית בניו יארק
הקונגרס היהודי האמריקאי תוך תיאום עם אירגונים יהודיים מוכרים מבקש להבהיר כי לא נתקבל כל אישור להצעה כביכול של ממשלת רומניה להתיר את צאתם של שבעים אלף יהודים, לפיכך אין כל הצדקה לעריכת מגבית למטרה זו, הסוכנות היהודית בבריטניה מצטרפת להכחשה. (PERFIDY ניו יורק טיימס 12.2.43 )

2. גאורג לנדאואר לסטיפן וייז
הנני כותב מכתב זה לפי בקשתו של ד"ר וייצמן, מכיון שאנו מודאגים מאוד שמא תוצג הבעיה ומצב היהודים בגרמניה ובאוסטריה בוועידה (באוויאן – יוני-יולי 38 ביוזמת הנשיא רוזבלט, ובהשתתפות נציגים מ-32 מדינות לחפש אמצעים ומקומות לקלוט פליטים שיצאו ממדינות אלו) בצורה העלולה להזיק לענין ארץ ישראל...

אנו חוששים במיוחד שמא הוועידה תניע ארגונים יהודיים לאסוף סכומי כסף גדולים בשביל עזרה לפליטים יהודיים ומבצעי איסוף אלה עלולים להפריע למגביות שלנו. ("עוד כוס מים על העיר הבוערת" ד"ר דינה פורת "הארץ" 3.10.86 )

3. אניטה שפירא
כינוס מועצת האיחוד העולמי: היה זה בסוף שנת 1940 לאחר תחילת המלחמה, שם סיכמו כי "האסון הוא כל כך גדול, שאי אפשר לעשות איזה שהוא דבר", ולכן הוחלט לדון על... תביעה לשילומים מאת העם הגרמני לעם היהודי על הרכוש שנגזל...

("ברל" עמ' 605, תום שגב המיליון השביעי עמ' 92)


4. מרדכי שנהבי והקרן הקיימת לישראל
בקיבוץ משמר העמק התגורר בימים ההם אחד מראשוני השומר הצעיר, ציר בכמה מהקונגרסים הציוניים, ושמו מרדכי שנהבי, במחצית הראשונה של חודש ספטמבר 1942 הציע שנהבי לקרן הקיימת לישראל לייסד קריית הנצחה לזכר קרבנות השואה, או בלשונו – חללי המלחמה וגיבורי ישראל, בתוך זמן לא רב קיבלה הקריה המתוכננת את השם שתישא כשתקום כעבור שנים, יד ושם,

הצעות שנהבי גררו שורה של דיונים בכתב ובעל פה, והוקמה גם ועדה לבדיקתן, לא היה ביטוי מובהק וגרוטסקי מזה לנטייה להדחיק את השואה מההווה אל העבר, עם מבט אל העתיד" בעת שהתדיינו על הדרך ההולמת ביותר להנצחת זכרם – רוב קרבנות השואה היו עוד בין החיים.

כשהגיש מרדכי שנהבי לקרן הקיימת לישראל את התכנית הראשונה להקמת אתר הנצחה לקרבנות הנאצים, נימק את הרעיון בנימה תכליתית: "לקרן הקיימת דרושה סיסמה חדשה שתוכל ליהפך לצינור הכנסות גדולות".

במהלך המלחמה חזרה הקרן הקיימת ודנה בתכנית פעמים אחדות, אך לא מיהרה לגשת להגשמתה, החל ב-1942 גיבשה במקביל תכנית הנצחה מתחרה משלה, "יער הקדושים", בהרי ירושלים, סיכן את יד ושם: הכוונה היתה לפזר בין העצים "בקתות זיכרון" שניתן יהיה להתייחד בהן עם זכר הקרבנות,... ראשי הקרן לא הסתירו מפניו (של מרדכי שנהבי) מה שהניע אותם ליזום את הפרויקט: "היתה זו ממש השעה האחרונה למען השג הצלחה כספית כלשהי", הסביר אחד מהם.

היועץ המשפטי של הקרן הקיימת קבע כי הענקת האזרחות לקרבנות השואה עשויה להקל על ממשלת ישראל לתבוע לעצמה את רכושם של הנספים אשר לא הניחו יורשים.
(תום שגב המיליון השביעי עמ' 92, 417, 419, 422)

5. חיים ווייצמן ובן-גוריון
כארבעה חודשים לאחר סיום המלחמה, בספטמבר 1945 פנה הד"ר חיים וייצמן אל ארבע מעצמות הכיבוש ותבע מהן להעביר רכוש יהודי שנותר ללא יורשים לרשות הסוכנות היהודית,

וייצמן העריך כי המדובר בנכסים ששוויים שני מיליארד לירות שטרלינג,כשמונה מיליארד דולר, וייצמן לא חשב רק על הכסף, בפנייתו למעצמות דרש מהן למעשה להכיר בזכותה של הסוכנות לדבר בשם היהודים כולם, החיים והמתים, ציונים ולא ציונים כאחד.
(תום שגב המיליון השביעי עמ' 180, 313, 314)
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1365808

הסלקציה!!!!!

1. משה שפירא חבר הנהלת הסוכנות
העיתון "דבר" הדפיס מאמר שתיאר את השמדת היהודים כ"עונש משמים" על שדבקו בגולה ולא הקדימו לעלות לארץ ישראל, הם עצמם אשמים במותם, קבע גם חבר הנהלת הסוכנות משה שפירא. (תום שגב המיליון השביעי עמ' 85)

2. חוזר של הוועד הפועל הציוני משנת 1919
עלייה המונית בלתי מסודרת ובלתי מוכנה מראש תהיה האסון הגדול ביותר בשביל המהגרים ובשביל ארצנו הקמה לתחייה. (בן אריה יהושע וברטל ישראל ההיטוריה של ארץ ישראל, ט, הוצאת יד בן-צבי 1983 עמ' 162)

3. מר בוחבוט נשיא הסתדרות ציוני מרוקו
באוגוסט 1919 מודיע מר בוחבוט, כי למרות התשובה השלילית שקבל מן ההסתדרות הציונית על בקשתו לרשיונות עליה לארץ ישראל, תשובה שנומקה בסירוב בריטי, פנה בעצמו אל השלטונות הבריטיים וקיבל מהם את הרשיונות בלא קושי ובלא הגבלה. (מכתבו מיום 31 באוגוסט 1919 שמור בארכיון הציוני המרכזי)

4. יוסף אהרונוביץ, ממנהיגי "הפועל הצעיר"בארץ ישראל כותב ב-1920
באי כוח ההסתדרות הציונית עובדים עבודת פרך בכל הארצות כדי לעכב את המתפרצים לעלות, וההנהגה הרשמית משתעשעת ומשעשעת אחרים בתקוות לעתיד ועוזבת את הארץ ואת העם לנפשם, בדומה לכך השתדלו שליחיה הנאמנים של ההסתרות הציונית להמית כל רצון כל שאיפה כל התפרצות לעלות אל הארץ.
(כתבי יוסף אהרונוביץ כרך ג' עמ' 34-39 46-51)

5. החוקר משה מוסק
זרם העולים כמעט לא היה קשור בדפוסים החוקיים והבירוקרטיים שיצר סמואל (הנציב הבריטי) לוויסות העלייה, אשרות כניסה רבות ניתנו על ידי הקונסולים הבריטיים מבלי שדקדקו בקריטריונים הרשמיים למתן האשרה, סמואל עצמו התלבט בשאלה אם יש להגביל את גודלה ואת הרכבה של המשפחה הנלווית אל המהגר, הוא פנה ללונדון לקבל תשובה, ומשרד החוץ הבריטי החליט לאמץ את הפירוש הליברלי ביותר של החוק הבריטי ולא לקבוע שום הגבלות בעניין זה סמואל הסתייג מההוראה וכתב ללונדון:

מדיניות זו עומדת בסתירה למדיניות שאישרתם בדבר הגבלת העלייה, בהתאם ליכולת הכלכלית של הארץ ולסידורים שנעשו עם ההסתדרות הציונית בדבר מכסות מוגבלות של עולים ואחריותה (של ההסתדרות הציונית) לאנשים שתמליץ עליהם.

אולם מוסק מציין כי פקידי משרד החוץ הבריטי ראו בדרישתו של סמואל ניסיון להגן על האינטרסים של הציונים דהיינו להגביל את הגירתם של 'לא ציונים' לארץ ישראל ולכן לא קיבלו את דעתו.

בפרק ניסיונות ההסתדרות הציונית לצמצם את ממדי העלייה, מספר מוסק על ליאונרד שטיין, המזכיר המדיני בפועל של ההנהלה הציונית בלונדון, שטיין פנה למוסדות הרשמיים הבריטיים בלונדון וביקש לצמצם את מכסת העולים שאושרה לשנה הראשונה מ-16,500 איש ולהעמידה על 1,000 איש בלבד!.
כותב מוסק: כדי להחזיר לידיה את השליטה על העניינים, פיתחה ההנהלה הציונית, אף כי באיחור, שיטה מורכבת של פיקוח על פעילות סניפיה במגמה להביא לצמצום העלייה, שיטה זו כללה הקצאת מספר מוגבל של סרטיפיקאטים לכל סניף והנהגת טופסי המלצה רשמיים שחולקו רק על ידי משרד ההנהלה הציונית בלונדון.

מכתבו של הרברט סמואל הנציב העליון היהודי לויצמן בסוף 1921: לולא היטלתי בחודשי האחרונים הגבלות חמורות למדי על העליה היה על ההסתדרות הציונית לפעול בעצמה באותו הכיוון, ולעורר את הביקורת נגדה, אני מקוה שתדע להעריך את שרותי הנאמן!.

אפשר גם להסיק את המסקנה שההנהגה הציונית גילתה דו-פרצופיות שעה שמצד אחד הטיחה טענות מרות נגד כניעתה של בריטניה ללחץ הערבי,ולמעשה, מצד שני, היתה זאת היא שתבעה את הגבלת העליה והשיגה אותה בלי שום קשר ישיר ללחץ הערבי.
(פרקי מחקר בתולדות הציונות, הוצאת הספריה הציונית שעל יד הנהלת ההסתדרות הציונית ירושלים תשל"ו עמ' 299-301)

6. בן גוריון
ב-1933 על רקע הדרישה לתת סרטיפיקטים לפי גודל המצוקה כמו זו של יהודי גרמניה, אומר בן גוריון: 'ארץ ישראל זקוקה כיום לא למהגרים סתם אלא לחלוצים... הציונות אינה מפעל פילנטרופי, אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של יהודים שיפַתחו את הבית הלאומי'. ("עוד כוס מים על העיר הבוערת" ד"ר דינה פורת "הארץ" 3.10.56 )

7. משה שרתוק
ב-1935 : 'גורלה של הציונות להיות גם לעתים אכזרית כלפי הגולה: זאת אומרת כשבניין הארץ דורש את הדבר.
("עוד כוס מים על העיר הבוערת" ד"ר דינה פורת "הארץ" 3.10.56 )

8. הנשיא הראשון – חיים וייצמן
ב-1937 מתכנסת ועידה ציונית בלונדון, נוכחים בה 480 צירים ציוניים, 1500 אורחים, 200 כתבי עיתונות ונציגים רשמיים של כעשר מדינות, וייצמן נושא דברו: "אמרתי לוועדה המלכותית הבריטית כי תקוותם של ששת מיליוני יהודי אירופה היא – הגירה. נשאלתי: התוכל להביא ששה מיליוני יהודים לארץ ישראל? עניתי: לא...הבאים בימים ילכו. הם ישאו את גורלם או לא ישאו. הינם אבק, אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי... רק ענף יינצל ... עליהם לקבל זאת... אם ישאו ויסבלו, ימצאו את דרכם באחרית הימים ... מתפלל אני כי נדע לשמור על אחדותנו הלאומית, כי היא כל אשר לנו".
(NEW JUDEA ביטאון רשמי של ההסתדרות הציונית באנגליה. אפריל 1937 )

9. תום שגב
בשנת 1939 עקבו כלי התקשורת בעולם כולו אחרי הדרמה של "סנט לואיס", אנייה ובה כמה מאות פליטים יהודים מגרמניה, לא נמצאה מדינה שתיאות לתת להם מקלט, ארגון הסעד האמריקני ג'וינט ביקש מהסוכנות היהודית להקצות לנוסעי האנייה כמה מאות רשיונות מתוך המכסה השוטפת, הסוכנות סירבה, בסופו של דבר הוריד האנייה את נוסעיה באנטוורפן, בלגיה. (המיליון השביעי עמ' 38 בהערת שוליים)

10. יצחק גרינבוים ראש וועד ההצלה
בישיבת הוועד הפועל הציוני בינואר 1943 : וכששאלו אותי (האם לקחת מכספי) קרן היסוד – (למימון) הצלת היהודים בארצות הגולה – אמרתי לא, ואני אומר עוד הפעם לא! זה חודשים אני נמצא בפלוגתא עם אדם שהוא יודע מה שהוא דורש שמו הרב איצ'ה מאיר לוין (ממנהיגי אגודת ישראל) והוא אומר לי קחו מכספי קרן היסוד... האם לא תפסיקו את העבודה בארץ ישראל בשעה שיש תקופה כזאת בשעה שרוצחים וטובחים יהודים במאות אלפים ומיליונים? אל תייסדו מושבות חדשות, תוציאו את הכספים לאותם הצרכים... אבל אני חושב שנחוץ להגיד כאן: הציונות היא מעל לכול", (דויטשלאנד איבער אלץ.)

יגידו שאני אנטישמי שאני אינני רוצה להציל את הגולה, שאין לי ווארים אידיש הארץ (לב יהודי חם) ששכחתי את הגולה, יגידו מה שיגידו, אני לא אדרוש שבתקציב של הנהלת הסוכנות מהכסף שישנו יהיה מוקדש סכום של 300 אלף או 100 (לירות שטרלינג) למטרה זו (סיוע ליהודי אירופה), לא אדרוש זאת, ואני חושב שמי שידרוש דברים כאלה עושה פעולה אנטי ציונית. (תום שגב המיליון השביעי עמ' 89-90)

11. שליחי הסוכנות
שליחי הסוכנות עוד ניסו גם אחרי המלחמה לעודד את עליית "החומר האנושי" המועיל והרצוי על פי תפיסתם ולעכב את "החומר האנושי" שלא רצו.
(תום שגב המיליון השביעי עמ' 108)



12. בן גוריון
בן גוריון סיכם כללים שהנחו את התנועה הציונית גם בתקופת השואה: 1 אין הסוכנות היהודית עוסקת במתן עזרה ושיקום בגולה, אלא עוזרת לחיזוק התנועה הציונית. 2 עלינו למנוע עד כמה שאפשר השתלטות הג'וינט והגברת מגמות אנטי ציוניות בקרב היהדות על ידי שלטונו היחיד במתן עזרה.3 לרכז את העלייה וכל מה שכרוך בה בידי הסוכנות היהודית".
(תום שגב המיליון השביעי עמ' 116)

13. זאב ז'בוטינסקי
יש לאחוז באמצעים כדי לשלול מהיהדות החרדית הבלתי פרודוקטיבית כל אפשרות להשתתף בבנין ארץ ישראל, איזה נסיון אזרחי או פוליטי, תרבותי או מסחרי ישנו ליהודים בעלי הזקן והפאות העומדים לפנינו. (חדשות הארץ גליון מס, 96)

14. החוקרת ד"ר דבורה הכהן
אף אחד במדינת ישראל הצעירה שזה עתה נולדה בתש"ח לא רצה עליית המונים להפך – מנהיגי היישוב חששו ופחדו מפניה ... בחינוך הציוני בכלל ובחינוך הציוני-דתי בפרט, לימדו אותנו שקיבוץ גלויות הייתה משאת נפשו של היישוב הישראלי, וכי נפש זו התרוננה כאשר זרם העולים החל להגיע אל חופי הארץ האמת לאמיתה ... הייתה אחרת ומאכזבת מאוד, חינכו אותנו על מיתוס שמלכתחילה לא היה מציאותי.

מהדו"חות החסויים של ישיבות הסוכנות ואפילו של ישיבות הממשלה הראשונה... התמונה העולה מן המסמכים היא חדה וקשה – כולם כמעט מתנגדים נמרצות להביא את העולים ... בן-גוריון היה אז ראש הממשלה ושר הביטחון, אדם בעל כוח ויוקרה כל כך אדירים, שלשום מנהיג לפניו או אחריו בהיסטוריה המודרנית של עם ישראל לא היו כמותם, והוא החליט שכן מעלים.

תנועת הפועלים עיצבה מיומה הראשון כמעט את הרעיון של עלייה סלקטיבית הם רצו בארץ צעירים כשירים ובעלי השקפה פוליטית דומה לשלהם, כשבן-גוריון עבר לצד השני של המתרס ותבע עליית המונים, אמרו לו חבריו בכעס גדול: הרי זו אנטיתזה לכל מה שהאמנו בו, אתה הולך להביא אנשים שלא מזדהים אתנו, שיצביעו למפלגות אחרות, בגלל העלייה שלך אנחנו נאבד את השלטון ..ובן-גוריון התעקש: נעלה אותם נחנך אותם מחדש, וכך נולדה הקליטה המנותבת על ידי המרכז הפוליטי הדומיננטי אז במדינת ישראל, קליטה ברוח מפא"י כדי שהמוני העולים ישתלבו באידיאולוגיה 'הנכונה' מה שכונה 'כור ההיתוך' והפך למכבש איום. (עולים בסערה הצופה 24.6.94)

15. בן גוריון
כאשר עולה על הפרק אפשרות חד-פעמית של הצלת 2900 יהודים, שואל שרת האם כדאי להיפגש לשם כך עם מקדונלד, בן גוריון משיב: "עתידנו יותר חשוב מהצלת 2900 יהודים". (יומן שרת 18.11.39)

16. אחרי ליל-הבדולח אומר בן-גוריון שאם היה עולה בידו להציל את ילדי אירופה כולם על ידי העברתם לאנגליה או מחציתם על ידי העברה לארץ-ישראל, היה בוחר בארץ ישראל!.
("עוד כוס מים על העיר הבוערת" ד"ר דינה פורת "הארץ" 3.10.86, המיליון השביעי תום שגב עמ' 22)

17. אפולינארי הרטגלס לימים מנכ"ל משרד הפנים
בתזכיר סודי שהכין נכתב בראש התזכיר שהוא: מיועד אך ורק לגורמים ציוניים, ואין למוסרו לגופים הבלתי ציוניים, המשתתפים בוועד ההצלה, בין השאר נאמר בו: "אני מבין שהעמדת השאלה בצורה זו יש בה משום אכזריות, אולם עלינו להגיד, שאם ביכולתנו להציל רק עשרת אלפים איש שיהיו לתועלת לבנין הארץ ולתחיית העם (החדש, העברי או הישראלי), ומאידך יש לנו מיליון יהודים שיהיו לנו למעמסה, עלינו להבליג ולהציל את עשרת האלפים על אף התלונות והתחנונים של המיליון... לכן עלינו...לוותר על הצלת האלמנט המזיק!".
("הארץ" 29.4.84 תמר מרוז "העיסקה שלא היתה", תום שגב המיליון השביעי עמ' 86)

18. חיים כהן שופט בג"צ לשעבר
היתה זאת תמיד מסורתנו הציונית לברור את המעטים מתוך הרבים באירגון העליה לארץ ישראל, האם בגלל זה ניקרא בוגדים?!. (בערערו על פסק הדין לפני בית המשפט העליון במשפט קסטנר)

19. בן-גוריון בשיאה של השואה
תפקידה של הסוכנות הוא לבנות את ארץ ישראל, אין הוא רוצה לקבוע מה חשוב יותר,לבנות את הארץ או להציל יהודי אחד מזגרב, יוגוסלביה, לדוגמה, אמר, יתכן ש"לפעמים" חשוב יותר להציל ילד אחד מזגרב, הוסיף ברוחב לב, אבל הצלתם במקומותיהם, או העברתם לארצות אחרות, שייכות לגופים כמו הקונגרס היהודי העולמי, הקונגרס היהודי האמריקני, הג'וינט "ועוד אחרים", כולם ארגונים פילנתרופיים, לא ציוניים. (תום שגב המיליון השביעי עמ' 72)
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1365868הטקסט שלך כאן

ישר כח.

חומר מרתק ביותר!!!!

חזק ואמץ!