באשריבען אום דעם מתנחלים ארגאן "מקור ראשון"
החצר´, הפעם במציאות
כשרבי פנחס מנחם גבר על אחיינו וירש את כתר האדמו"רות, הוא לא שיער איזה מחיר ישלמו בניו על הניצחון. בסופו של דבר הגיעה שעתו של האחיין לתפוס את ההנהגה, ואז מצאו עצמם בני דודו מנושלים בזה אחר זה מכל עמדת כוח. והם לא עברו על כך בשתיקה * זו לא טלנובלה. זה מה שקורה כיום בחסידות גור, הגדולה והחזקה מבין החסידויות
מאת:יאיר שפירא
29 באפריל 2005, כ' בניסן תשס"ה
חתונת בנו של ר' יעקב אלתר
לפני כשלוש-עשרה שנה נטמנו זרעי הפורענות. בבית האדמו"ר שזה עתה הסתלק לבית עולמו ישבו שני אבלים, שניהם טוענים לכתר: אחיו-למחצה של האדמו"ר, ובנו יחידו. האחד ראש ישיבה מפורסם וחד-לשון, תלמיד חכם המעורב עם הבריות. השני בעל פני מלאך, מסוגר וכבד-לשון, חידה בעיני קהל החסידים הגדול - אך מזה שנים, בעיקר בימי חוליו הארוכים של אביו האדמו"ר, הוא שמושך בחוטי החסידות, עטוף בשתיקתו. במשך כל ימי האבל הרבו השניים במחוות זה לזה. הראשון מפציר בבן האדמו"ר בעוז כי יקום ויירש את אביו, והשני, בדרכו העצורה, מגלה דעתו כי דודו הוא הראוי להנהגה. מעט מתחת למעטה הכיבודים והענווה, בערה האדמה. בכירי החצר ומכובדיה היטלטלו בין הדוד לאחיינו כמו היו מחקים את תנועת הזרועות בעת הורדת ידיים שקטה ונחושה. פעם נראה היה כי ידו של האח על העליונה, ופעם נדמה כי כוחו של הבן יכריע. חסידות גור עצרה את נשימתה.
האדמו"ר הנוכחי ציווה כי מעתה יעסקו בחורי גור בלימוד 'בקיאות' - שינון של דפי גמרא רבים על חשבון ההעמקה בהם. התקנה חלה על כל הישיבות ובתוכן ישיבת 'שפת אמת', ישיבתו של ר' שאול. הגאון החריף נאלץ להפסיק את שיעוריו בישיבה, במצוות הרבי
האדמו"ר האחרון שמלך על החסידות המפוארת בעת שמרכזה עדיין היה בפולין, הוא רבי אברהם מרדכי אלתר, מחבר הספר 'אמרי אמת'. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא כוחה ועוצמתה, כאשר האדמו"ר חלש על כחצי מיליון חסידים ועל לב-לבו של העולם היהודי באותה תקופה – הקהילה היהודית בוורשה, שמנתה שלושה מיליוני בני אדם. עם הגעתם של הנאצים אל העיר, החלו הכובשים מיד במצוד אחר בעל ה'אמרי אמת', כי ידעו שהשפלתו תהיה השפלת העולם היהודי כולו. אך החסידים הצליחו למלט את האדמו"ר, עם חלק מבני משפחתו, לארץ ישראל. הנותרים מאחור לא שרדו את אימי השואה.
בארץ ישראל הצליח ה'אמרי אמת' לשקם את חצרו, לא מעט בזכות חיבתו לארץ הקדושה בימי בחרותו, כאשר שלח אליה רבים מחסידיו. במרכז חסידות גור בירושלים הקים האדמו"ר את הישיבה המרכזית של החסידות, ישיבת 'שפת אמת', על שם אביו שכך נקרא ספרו. חסידות גור הושמדה ברובה על אדמת פולין, אך זכתה לקוממיות בירושלים ולביסוס מעמדה כחסידות הגדולה והחזקה בארץ, השולטת ללא מצרים בכלי הפוליטי המרכזי של הציבור החרדי בארץ - אגודת ישראל.
שלושה מבניו של ה'אמרי אמת' ניצלו מהתופת. שניים מאשתו הראשונה - ישראל ושמחה בונים, ואחד מאשתו השנייה - פנחס מנחם. ישראל אלתר, שכונה לימים ה'בית ישראל', שימש באדמו"רות לאחר פטירת אביו. לאחר מותו ש ה'בית ישראל' ישב על כיסאו אחיו, שמחה בונים, שכמנהג גור נקרא גם הוא על שם ספרו – ה'לב שמחה'. בשנים האחרונות למנהיגותו של הרב שמחה בונים אלתר הידרדר מצבו הבריאותי, ובנו יחידו, רבי יעקב אריה, איש שקט ומופנם אך בעל הדרת פנים כשל אבותיו הגדולים, סומן על ידי אחדים מהעסקנים החזקים בחצר כיורש והשפעתו בחסידות החלה עולה. אלא שעל התרוממות קרנו של בן האדמו"ר האפיל צלו של דודו-למחצה, פנחס מנחם, או ה'פני מנחם' כפי שיכונה שנים מאוחר יותר. ידו של ה'פני מנחם', אחרון בניו של 'האמרי אמת' שטרם הפך לאדמו"ר, היתה בכל. גדולתו בתורה הציבה אותו בראש ישיבת הדגל של גור, 'שפת אמת', ומעורבותו עם הבריות הציבה אותו כיו"ר אגודת ישראל במשך שנים ארוכות.
בראשית ימי ה'שבעה' של רבי שמחה בונים היתה כהונת האדמו"רות כמונחת בכיסו של בנו, הרב יעקב אריה אלתר. חצר עסקנים כבר היתה מגובשת סביבו, בעוד שדודו, ה'פני מנחם', היה נטול גייסות משלו, חרף מעמדו הרם. במחנהו של הבן העריכו באותה עת כי ההתמודדות מול הדוד פנחס מנחם, איש נוח לבריות שאינו שש אלי קרב, לא תהיה קשה במיוחד. הם טעו. בסופם של ימי השבעה הוכרז ה'פני מנחם' כאדמו"ר החדש. הרב יעקב אריה אלתר, משפחתו ומקורביו לא ידעו את נפשם.
הבני-ברקים התעלמו מהירושלמים
נחמה פורתא מצא הבן המאוכזב במכתב שהפקיד בידו דודו, ביום שבו נטל ממנו את הבכורה. במכתב שהגיע לידי 'מקור ראשון', כתוב בכתב יד קודשו של האדמו"ר, מבטיח ה'פני מנחם' לר' יעקב אריה את האדמו"רות לאחר מותו, ומתחייב לנהוג בבניו של האחיין בכבוד השמור לבני אדמו"רים. הוא מונה את הזוכים לכבוד, אחד לאחד. המכתב מובא כאן כלשונו, למעט הערות בסוגריים שהוספנו לצורכי הבהרה.
"הנני מתחייב בזה", כתב ה'פני מנחם' לאחיינו, "לשמור ולהקפיד על כבודם ומעמדם של נכדי מרן האדמו"ר אחי, הרה"ג שמחה בונים זצ"ל זי"ע (הלוא הם בניו של ר' יעקב אריה – י"ש) כמו שהיה בזמן חיי אדמו"ר זצ"ל, לא פחות מהבנים שלי שליט"א. להושיבם בשמחות, ב'טיש שלוש סעודות' לפחות כמו את הבנים שלי, לא פחות. דהיינו את מורנו הרה"ח (הרב החסיד) ר' אברהם מרדכי אלתר שליט"א, ואחיו מורנו הרה"ח ר' נחמיה אלתר שליט"א, וגיסם מורנו הרה"ח ר' אברהם חנוך שליט"א זילברשטיין, וגיסם הרה"ח אברהם שמואל שליט"א רנד, וכן הרה"ח מורנו ר' נחמיה מנדל בני הרב הצדיק... מורנו הרב יעקב אריה שליט"א אלתר וחתניו. וכן את מורנו... (בן אחותו של ר' יעקב אלתר) לא פחות (ההדגשה במקור) מאשר הילדים שלי מהבנים שלי שליט"א. אני רואה קבלת זה (האדמו"רות) שלי למשך ימי חיי... ואחרי כך יעבור ההנהגה לבנו של כ"ק האדמור זצ"ל, מורנו הרה"צ (הרב הצדיק) ר' יעקב אריה שליט"א, השם יאריך ימיו בטוב. ועל זה באתי על החתום - פנחס מנחם אלתר".
לו ידע ה'פני מנחם' מה גדולה היתה הטראומה שחווה אחיינו באיבוד ההנהגה, אם גם באופן זמני, ואיזו טינה נוצר הוא בלבבו, בוודאי היה מבקש גם הוא מכתב שיבטיח את כבוד צאצאיו. אך האדמו"ר הטרי, רבי פנחס מנחם, לא חזה את המחיר שישלמו ילדיו בגין אדמו"רותו.
בשנות כהונתו הקצרות ביסס ה'פני מנחם' את מעמדו כאחד המנהיגים המשפיעים של העולם החרדי, ואף מעבר לו. בין האלפים שהתדפקו על דלתו לקבל עצה וברכה, ניכרו בלבושם רבים שאינם חסידי גור, ואף אינם חסידים כלל וכלל. בלטו בחסרונם רבי יעקב אריה אלתר ואנשיו, שהתבצרו להם הרחק מירושלים, בממלכתם שבבני-ברק, כשהם ממתינים לבוא שעתם בקוצר רוח מופגן. בעליותיו הנדירות לירושלים ניכר היה באחיינו של האדמו"ר כי אין רואה עצמו כאחד מחסידיו של ה'פני מנחם'. רוגזו של ר' יעקב אריה בער עוד יותר כאשר בנו של רבי פנחס מנחם, הרב שאול אלתר, התמנה על ידי אביו לעמוד ראש ישיבת 'שפת אמת', עמדת כוח משמעותית בגור עד לפני שנים מועטות. ר' יעקב ארה מחה בשפה רפה וטען כי היה ראוי להתייעץ עמו קודם המינוי. בתוך זמן קצר קנה לעצמו הרב שאול, 'ראש הישיבה' בפי חסידי גור, שם של תלמיד חכם מהשורה הראשונה, ומעמד כאחד ממנהיגיה התורניים של היהדות החרדית. קרבה יתרה נרשמה בינו, ראש ישיבה חסידית ירושלמית, לראשי ישיבת סלבודקה הליטאית בני-ברקית, שגדולתו של ר' שאול בתורה לא נעלמה מעיניהם.
ה'פני מנחם' לא זכה לשנים רבות על כס המנהיגות, ולפני תשע שנים התבקש לישיבה של מעלה. אל מול קבר אביו קרא ר' שאול לשלום ולאחווה בתוך החסידות. כאילו ראה את הנולד – ואולי לא כאילו - דיבר ראש הישיבה בזכות אחדותה של החסידות תחת הנהגתו של האדמו"ר החדש, הלוא הוא בן דודו, רבי יעקב אריה אלתר. במחנהו של האדמו"ר הנכנס, כך הסתבר, לא התרשמו ממפגן הנאמנות של ראש הישיבה.
כובע אחד לכולם
האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה, מרבה לתקן 'תקנות' עבור צאן מרעיתו. הוא החזיר את מסורת עריכת החתונות ביום שישי אחר הצהריים כדי למזג את סעודת החתונה בסעודת השבת ולחסוך לחסידים את הוצאות החתונה הכבדות. הוא גם אסר על בני הישיבות של חסידות גור לשאת טלפונים ניידים, ואיים כי אברך שייתפס כשבבעלותו טלפון נייד יאבד מקצבת ה'כולל' שלו. מלגות הכוללים לא אמורות לממן מותרות כמו טלפון נייד, הסבירו אנשי הרבי. האדמו"ר הוא גם זה שמוביל את עסקת 'הטלפונים הכשרים' עם חברת 'מירס', ובמצוותו מנסים אנשיו להפוך את הטלפון המוגן מפני תכנים לא ראויים לסטנדרט מחייב בציבור החרדי. בזירת מאבק אחרת נותן רבי יעקב אריה רוח גבית למלחמת השבת המקרטעת של הרב רפאל הלפרין, הבעלים של 'אופטיקה הלפרין', שמנסה למגר באמצעים כלכליים את פתיחת העסקים בשבתות. אך תקנתו המשמעותית ביותר של הרבי, זו שעשויה לשנות את פני חסידותו עד ללא היכר, היא האיסור על ישיבות גור ללמד גמרא בעיון ובהעמקה.
מאז ומעולם היתה גאוותם של חסידי גור על כישוריהם התורניים. לאורך כל שנות קיומה נחשבה גור ל'למדנית' מבין החסידויות, אשר בניה יכולים לפלפל בהוויות אביי ורבא ולהתמודד עם סוגיות הגמרא באפיק העיוני, המעמיק. האדמו"רים וראשי הישיבות של החסידות נהנו ממוניטין כתלמידי חכמים גדולים גם במעוזי הלמדנות הליטאית. לא היה זה עניין לבית המדרש בלבד; הלמדנות, שאיננה מאפיינת בדרך כלל את שאר חצרות החסידים, הקנתה לגר'ס (חסידי גור, בכינוים ברחוב החרדי) תדמית של אנשים חריפים ושכלתניים בכל אורחות חייהם, לפחות בעיני עצמם.
למרות זאת ציווה האדמו"ר הנוכחי כי מעתה יעסקו בחורי גור בלימוד 'בקיאות' - שינון של דפי גמרא רבים על חשבון ההעמקה בהם. התקנה חלה על כל הישיבות ובתוכן ישיבת 'שפת אמת', ישיבתו של ר' שאול. הגאון החריף נאלץ להפסיק את שיעוריו בישיבה, במצוות הרבי. במשך תקופה הוא אף נצפה מעביר שיעורים בישיבות ליטאיות.
לתלמידי חכמים גדולים אין בהוראת בקיאות יתרון על פני אברכים צעירים, לפעמים ההפך הוא הנכון. ר' שאול נשאר במשרתו, שהתרוקנה באחת מכל תוכן ממשי. כל מה שנותר מתוארו הוא סממני כבוד חיצוניים: כובע הסאמט המהודר שהיה שמור בחסידות גור לראש הישיבה, והעלייה לתורה כ'שישי' בשבתות שבהן האדמו"ר אינו בירושלים.
"הרבי פתח במהלך גדול של שיבה לפשטות של ראשית החסידות", מסביר את הגזירה על העיון אדם העוקב מקרוב אחר החצר בשנים האחרונות. "באופו כללי יש מגמה בחצרות להשיב ימים כקדם ולחזור לחסידות המקורית והישנה". בטיעון דומה יצאה חצרו של הרבי, שהסבירה לחסידים כי איסור לימוד העיון הוא חלק ממלחמתו של הרבי באליטיזם חברתי. ואכן, לימוד הבקיאות הוא אתגר אינטלקטואלי עממי למדי.
בכלל, העממיות שלטת בגור. במסגרתה הורשו לאחרונה כל ה'מלמדים' לחבוש כובעי סאמט, כדי להאדיר את כבודו של כל אחד ואחד מהם בפני תלמידיו, תינוקות של בית רבן. גם עליית 'שישי', כאשר הרבי שובת בבני-ברק, הפכה לנחלתם של המדוכאים ועלובי החיים שבין חסידי החצר. משתמו המסכנים, החלה העלייה המכובדת להינתן לנערים החוגגים בר-מצווה.
במסגרת המלחמה באליטיזם התורני בגור נסגרה גם הישיבה של החסידות בחיפה. הישיבה, בנשיאותו של הדיין הרב אטלס, היתה ממעוזי הלמדנות של גור. תחילה ייעדו לה בחצרו של הרבי דעיכה איטית. מערכת שהוקמה לניתוב התלמידים החלה לשלוח אל הישיבה תלמידים חלשים יותר, אך המוסד סירב לגווע עד שמקורביו של האדמו"ר הורו במפורש לסגור את שעריו. אחד מהרבנים המיתולוגיים בישיבה שנסגרה היה הרב מנדל שפרן, חסיד גור מבני-ברק, המוערך כאחד מגדולי תלמידי החכמים גם הרחק מגבולות חצר חסידותו. מעמדו התורני הרם ותקיפותו הרבה אפשרו לו לא פעם לצאת חוצץ נגד אנשיו של רבי יעקב אריה. היה זה הרב שפרן שחזר והתריע זה מכבר כנגד התנהלות מקרובו של הרבי, הקבלן צבי ביאליסטוצקי, אשר נחשד לאחרונה בהשתייכות לכנופיה שסחרה במסמכים היסטוריים גנובים. הוא העז גם לצאת נגד חברותא ותיק של האדמו"ר, חסיד גור מפתח-תקווה, שאנשיו עשו שמות ברכושה של עמותה שלא נשאה חן בעיניהם.
לרסק את המרד
במשך השנים יצאו ובאו מקורבים מביתו של האדמו"ר לראש הישיבה, ר' שאול ובפיהם הוראות מהוראות שונות. כל למשל הורו אנשיו של האדמו"ר לר' שאול לבטל 'דינר' שאורגן במשך חודשים, אירוע שבמסגרתו היתה הישיבה אמורה לגייס ממון רב לפעילותה, החליטו אוהדיו של ראש הישיבה שלא לשתוק עוד. תחת הכותרת ששאלו משיר השירים, 'קשה כשאול קנאה', הודיעו בכרוז שהופץ בריכוזי גור ברחבי הארץ כי לא ישתקו עוד. "לאחר שנתמלאה הסאה הרגשנו את החיוב המוטל עלינו לזעוק בשער בת רבים, להוקיע נגד ה' ונגד העם את הפשעים הנעשים בתוך העדה", נאמר בכרוז, שהופץ לפני שנתיים וחצי. "מעתה פותחים אנו בשורה של הודעות להסרת המסווה, שבהן נפרט את המעללים אחד לאחד, רדיפות השנאה שהוא (האדמו"ר) מנהל כנגד בני ה'פני מנחם' ובראשם בנו ראש הישיבה שליט"א, ויוכח לעין כל כמה שנאה וקנאה עושים"
הבטיחו ועשו. בשני כרוזים שהספיקו להפיץ באותה שנה החלו הכותבים האלמונים לגולל את מסכת התלאות שעברו בניו של האדמו"ר הקודם. "ידוע לנו על פעולותיו האחרונות של הראש ישיבה להשקטת הרוחות, וספק רב אם הן מועילות, אבל אנו מתייחסים לכך באותה בחינה של 'רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול', ובוודאי כאשר הדברים נוגעים לכבודו של ה'פני מנחם' זצוק"ל, אין בעולם מי שבידו למחול", נכתב באחד הכרוזים. "רדיפות השנאה של האדמו"ר אינן מסתיימות בהשפלתו של ראש הישיבה, ואנחנו נפרוש הפעם את מהלכי השנאה וההשפלה הנמשכים זה קרוב לשבע שנים נגד בן-זקוניו של ה'פני מנחם', מורנו ר' דניאל שליט"א.
"עוד בחיי ה'פני מנחם' נרתמו הד"ר מיכאל טננבוים מארה"ב יחד עם חתנו הד"ר מאיר מלניק לייסד ישיבה שבראשה יעמוד ר' דניאל. כאנשי מעשה קירבו נעשה לנשמע, ובאותו יום נמהר, יום בו חשכו המאורות, ט"ז אדר תשנ"ו, היה אמור ה'פני מנחם' להגיע לסעודת מצווה לציון הנחת אבן הפינה לישיבה, אלא שבעוונותינו נטרפה השעה. נחושים בהבטחתם המשיכו בהתמסרותם, כאשר חשו בהקמת הישיבה כמפעל קדוש לזכרו הטהור של ה'פני מנחם' אשר בן זקוניו יזכה להמשיך מסורת אביו בהרבצת תורה ויראה, וכעבור כמה שנים אכן הסתיימה בניית הישיבה בבית-שמש. כולם ציפו וחיכו שתינתן ההסכמה לחנוכת הבית, אך כרגיל, 'שערי תירוצים לא ננעלו'. עוד התחמקות ועוד התחכמות ולא נתקבלה הסכמת האדמו"ר לחנוכת הישיבה. שלוש שנים עמד בניין הישיבה בבית-שמש, בניין שלם, גמור עם כל שכלוליו ועם הריהוט הפנימי המושלם, הכל עמד שומם בגלל קנאת האדמו"ר וחששו פן אולי יקטן כבודו בעיני הבריות כאשר תתגלה גאונותו וגדולתו של ר' דניאל שליט"א.
"לאחר שלוש שנות עורלת לב עלה על המצאה, שלמעשה אין צורך בישיבה גדולה אלא יש צורך דווקא בישיבה לצעירים, ולדעתו לא יוכל ר' דניאל לכהן בראשה כי תפקיד ראש הישיבה לצעירים אינו הולם לאישיותו הגדולה. הישיבה לצעירים קמה ועומדת על תלה, אבל מורנו ר' דניאל שליט"א אינו זוכה להרביץ תורה שם, ורק אותם רבנים היושבים על מדין יודעים מה כליון עיניים ודאבון נפש יש בדבר, ואיזו מידה של אכזריות יש בו.
"האם על כך ישנה מחילה, האם שאלת כבוד וביזיון יש כאן? אין כאן אלא קנאה, שנאה ותחרות המבקשת למחוק את זכרו הקדוש של ה'פני מנחם' על ידי השפלת תורתו אשר השאיר בבניו וביתו אחריו, וכבודם אינו מחול".
אנשי האדמו"ר נחלצו לפעולה, כשהם נחושים לרסק את המרד שפרץ בחצר כנגד רבם. הרב שאול אלתר מצדו יצא נגד מפיצי הכרוזים, וטען בתוקף שידו לא היתה במעל. ביקורי בית פתאומיים ושיחות טלפון ליליות היו מנת חלקם של רבים מהחשודים בתמיכה בראש הישיבה ובהתנגדות למהפכת העממיות שחולל הרבי. חמישה חשודים זומנו לבית דין מיוחד שהקים לצורך העניין יוסף קופרברג, יו"ר אגודת ישראל דהיום ומתומכיו הקרובים של האדמו"ר. לשבת בדין נקראו שלושה מרבני גור - מירושלים, מאשדוד ומפתח-תקווה. לא ידוע על ראיות של ממש שהובאו בפני בית הדין וגם לא על פסק דין שיצא מלפניו, אך עובדות אלו לא סייעו לנאשמים. הם נזרקו רשמית מהחסידות, וילדיהם שולחו ממוסדות גור באמצע יום הלימודים.
גם הרב יצחק מנחם ויינברג, האדמו"ר מטאלנא, שילם את מחיר המהפכה. גישתו של הרב ויינברג, בעבר חסיד גור מהשורה שירש את הנהגת חסידות טאלנא הקטנה דרך קשרי נישואין, מתאימה דווקא למהפך החברתי שמנסה רבי יעקב אריה לבצע בחצרו. גם הוא הולך בדרכם של מייסדי החסידות ושם דגש על עממיותה של האידיאולוגיה החסידית. הוא מרבה לקרב נדכאים ומטיף נגד האליטיזם בחינוך החרדי, שלדבריו רומס את הבינוניים מבין התלמידים ואת אלו הסובלים מליקויי למידה. אלא שהרב ויינברג גם היה בשעתו תלמיד קרוב של ה'פני מנחם', והקרבה האידיאולוגית לקו שמוביל האדמו"ר הנוכחי לא עמדה לו. לפני מספר חודשים נתבקש הרבי מטאלנא להפסיק את השיעור הקבוע שנהג להעביר בבית המדרש המרכזי של חסידי גור מדי ערב שבת, שיעור שעסק בספרו של האדמו"ר הקודם של גור, ה'פני מנחם'.
את רוב ימיו מבלה האדמו"ר הנוכחי בבני-ברק. מעת לעת הוא עולה אל מרכז החסידות בירושלים, ולעתים הוא נוסע לנפוש בערד, שם יש לגור נוכחות מרשימה. קהילות גדולות של החסידות יושבות גם באשדוד ובבית-שמש, ואחרות, קטנות יותר, ניתן למצוא בחצור, בחיפה, בפתח-תקווה ולמעשה בכל רחבי הארץ. גור שולטת ללא מצרים באגודת ישראל, והיא מהמשפיעות הגדולות על סדר היום של הרחוב החרדי ומעצבת מרכזית של דמות היהדות החרדית. ייתכן שהאדמו"ר הנוכחי הוא מהפכן אשר החליט לשנות את פני חצרו, וייתכן מאידך שאין הוא אלא מנהיג המנסה להדביר ביד קשה כל קריאת תיגר על שלטונו. כך או כך, חסידות גור של השנים הקרובות תלבש פנים חדשות.
--------------------------------------------------------------------------------
האליטה שעולה והאליטה שיורדת
"את מהלכיו של הרבי הנוכחי רואים אוהדיו ומתנגדיו בשתי דרכים שונות, ובמידה רבה שניהם צודקים", אומר בשיחה ד"ר בני בראון, מרצה למחשבת ישראל השוהה כיום באוניברסיטת הרווארד. "המתנגדים סבורים שלמהלך יש מניעים סמויים, המכוונים כנגד מי שנדמים לאדמו"ר כמסכנים את מעמדו. התומכים רואים כאן רפורמות ענייניות ולגיטימיות".
האם רפורמות שכאלו הן לא דבר חריג במקצת?
"באופן מסוים בכל החסידויות, אך במיוחד בגור, ה'רבעס' לא ראו את עצמם כממשיכים ישירים של קודמיהם. כמובן הם מכבדים אותם ובקשים להמשיך את השושלת, אבל מבחינת ההנהגות, כל אחד יכול לפתוח פרק חדש".
אז על מה יצא קצפה של האופוזיציה לרב יעקב אריה?
"בכל חסידות, האליטה בה' הידיעה אלו מקורבי הרבי. והשאלה החוזרת על עצמה היא מיהם מקורבי הרבי. בגור תמיד היו שלוש אליטות עיקריות: הלמדנים, העסקנים ובעלי הממון. מתנגדיו של האדמו"ר רואים את הרפורמה כדחיקת רגליה של אליטת הלמדנים. מובן שמבחינה חיצונית הרבי מאוד מכבד רבנים והם תמיד יישבו בשורות הראשונות. אבל הטענה היא שבפועל יש דחיקה של האליטה הלמדנית, בין היתר משום שלאליטה הזו יש פחות יחס של כבוד ויותר ביקורת כלפי הרבי, במיוחד במה שקשור לר' שאול אלתר.
"תומכיו של הרבי טוענים כי יש כאן מהלך רפורמטורי מבחינה חברתית, במטרה שהלימוד הממוסד יגיע גם לכוחות החלשים ויקדם גם אותם. מה גם, כך הם אומרים, שלימוד העיון היה בעצם מריחת זמן, או לפחות כיסוי למריחת זמן, ועדיף שילמדו גמרא כפשוטה וספרים הלכתיים בסיסיים, וילמדו אותם כמו שצריך, מאשר יבנו מגדלים פורחים באוויר. זה נשמע הגיוני, אך מצד שני גישה כזו במידה מסוימת מייתרת את הישיבה - לפחות במובנה המסורתי, כבית גידול לתלמידי חכמים. בשביל בקיאות אתה הרי יכול לשבת בבית וללמוד לבד".
האם לרבי מגור יש ממה לחשוש? האם האופוזיציה בחצרו באמת יכולה לסכן אותו?
"אופוזיציה פעילה, אנשים שיביעו ביקורת על הרבי ולו בחדרי חדרים - לא קיימת בצורה מגובשת שיכולה באמת לאיים עליו. מצד שני, יש ציבור מאוד גדול של אנשים שמגלים כבוד והערכה לר' שאול אלתר, מבלי לפגוע במעמדו ובסמכותו של הרבי כמלוא נימה. דווקא בגלל שהמערכת מנסה לטייח את המתח בין שני האישים, החסידים מכבדים את שניהם בתמימות".
גאוותם של חסידי גור היתה מאז ומעולם על למדנותם וחריפותם. לא פשוט לוותר על מעמד שכזה, אפילו לא בשביל רפורמות חברתיות.
"נכון שגור העריכה מאוד את הלמדנים ואת הלמדנות, אבל האמת היא ששקיעת הלמדנות בגור, מבחינת הרמה, המתח הלימודי ואיכות הישיבות, התחילה הרבה לפני הרבי הנוכחי. גור שאחרי השואה עסקה רבות בהשתקמות, והכוחות הלמדניים בה היו שרידים מוצלים מאש. ה'פני מנחם' נחשב כמי שרצה לשנות את המצב, אבל הוא הנהיג את החסידות במשך פחות מארבע שנים ולא הספיק להשפיע הרבה. מבחינה מסוימת התקנות החדשות הן ניסיון להתמודד עם ירידת הרמה".
האם הוא יצליח בדרך הזו לשנות את פניה של חסידות גור?
"אין ספק שהדבר ישפיע. אליטת העסקנות ואליטת הממון תתחזקנה על חשבון אליטת הלמדנים, ואפשר לומר כי זה כבר מורגש. גור באופן כללי נמצאת במהלך של הורדת המתחים והדרישות, וזאת בעקבות מספר היבטים בהנהגתו החסידית של הרבי. למשל בענייני ה'קדושה' (פרישות מינית יתרה שהונהגה בגור – י"ש), הרבי הנוכחי הוא מהפחות לוחצים בכיוון. הוא לא אדמו"ר שמציב רף דרישות גבוה, וזה בוודאי ישפיע על האופי של גור, לטוב או לרע".
yair_s@makorrishon.co.il
כשרבי פנחס מנחם גבר על אחיינו וירש את כתר האדמו"רות, הוא לא שיער איזה מחיר ישלמו בניו על הניצחון. בסופו של דבר הגיעה שעתו של האחיין לתפוס את ההנהגה, ואז מצאו עצמם בני דודו מנושלים בזה אחר זה מכל עמדת כוח. והם לא עברו על כך בשתיקה * זו לא טלנובלה. זה מה שקורה כיום בחסידות גור, הגדולה והחזקה מבין החסידויות
מאת:יאיר שפירא
29 באפריל 2005, כ' בניסן תשס"ה
חתונת בנו של ר' יעקב אלתר
לפני כשלוש-עשרה שנה נטמנו זרעי הפורענות. בבית האדמו"ר שזה עתה הסתלק לבית עולמו ישבו שני אבלים, שניהם טוענים לכתר: אחיו-למחצה של האדמו"ר, ובנו יחידו. האחד ראש ישיבה מפורסם וחד-לשון, תלמיד חכם המעורב עם הבריות. השני בעל פני מלאך, מסוגר וכבד-לשון, חידה בעיני קהל החסידים הגדול - אך מזה שנים, בעיקר בימי חוליו הארוכים של אביו האדמו"ר, הוא שמושך בחוטי החסידות, עטוף בשתיקתו. במשך כל ימי האבל הרבו השניים במחוות זה לזה. הראשון מפציר בבן האדמו"ר בעוז כי יקום ויירש את אביו, והשני, בדרכו העצורה, מגלה דעתו כי דודו הוא הראוי להנהגה. מעט מתחת למעטה הכיבודים והענווה, בערה האדמה. בכירי החצר ומכובדיה היטלטלו בין הדוד לאחיינו כמו היו מחקים את תנועת הזרועות בעת הורדת ידיים שקטה ונחושה. פעם נראה היה כי ידו של האח על העליונה, ופעם נדמה כי כוחו של הבן יכריע. חסידות גור עצרה את נשימתה.
האדמו"ר הנוכחי ציווה כי מעתה יעסקו בחורי גור בלימוד 'בקיאות' - שינון של דפי גמרא רבים על חשבון ההעמקה בהם. התקנה חלה על כל הישיבות ובתוכן ישיבת 'שפת אמת', ישיבתו של ר' שאול. הגאון החריף נאלץ להפסיק את שיעוריו בישיבה, במצוות הרבי
האדמו"ר האחרון שמלך על החסידות המפוארת בעת שמרכזה עדיין היה בפולין, הוא רבי אברהם מרדכי אלתר, מחבר הספר 'אמרי אמת'. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא כוחה ועוצמתה, כאשר האדמו"ר חלש על כחצי מיליון חסידים ועל לב-לבו של העולם היהודי באותה תקופה – הקהילה היהודית בוורשה, שמנתה שלושה מיליוני בני אדם. עם הגעתם של הנאצים אל העיר, החלו הכובשים מיד במצוד אחר בעל ה'אמרי אמת', כי ידעו שהשפלתו תהיה השפלת העולם היהודי כולו. אך החסידים הצליחו למלט את האדמו"ר, עם חלק מבני משפחתו, לארץ ישראל. הנותרים מאחור לא שרדו את אימי השואה.
בארץ ישראל הצליח ה'אמרי אמת' לשקם את חצרו, לא מעט בזכות חיבתו לארץ הקדושה בימי בחרותו, כאשר שלח אליה רבים מחסידיו. במרכז חסידות גור בירושלים הקים האדמו"ר את הישיבה המרכזית של החסידות, ישיבת 'שפת אמת', על שם אביו שכך נקרא ספרו. חסידות גור הושמדה ברובה על אדמת פולין, אך זכתה לקוממיות בירושלים ולביסוס מעמדה כחסידות הגדולה והחזקה בארץ, השולטת ללא מצרים בכלי הפוליטי המרכזי של הציבור החרדי בארץ - אגודת ישראל.
שלושה מבניו של ה'אמרי אמת' ניצלו מהתופת. שניים מאשתו הראשונה - ישראל ושמחה בונים, ואחד מאשתו השנייה - פנחס מנחם. ישראל אלתר, שכונה לימים ה'בית ישראל', שימש באדמו"רות לאחר פטירת אביו. לאחר מותו ש ה'בית ישראל' ישב על כיסאו אחיו, שמחה בונים, שכמנהג גור נקרא גם הוא על שם ספרו – ה'לב שמחה'. בשנים האחרונות למנהיגותו של הרב שמחה בונים אלתר הידרדר מצבו הבריאותי, ובנו יחידו, רבי יעקב אריה, איש שקט ומופנם אך בעל הדרת פנים כשל אבותיו הגדולים, סומן על ידי אחדים מהעסקנים החזקים בחצר כיורש והשפעתו בחסידות החלה עולה. אלא שעל התרוממות קרנו של בן האדמו"ר האפיל צלו של דודו-למחצה, פנחס מנחם, או ה'פני מנחם' כפי שיכונה שנים מאוחר יותר. ידו של ה'פני מנחם', אחרון בניו של 'האמרי אמת' שטרם הפך לאדמו"ר, היתה בכל. גדולתו בתורה הציבה אותו בראש ישיבת הדגל של גור, 'שפת אמת', ומעורבותו עם הבריות הציבה אותו כיו"ר אגודת ישראל במשך שנים ארוכות.
בראשית ימי ה'שבעה' של רבי שמחה בונים היתה כהונת האדמו"רות כמונחת בכיסו של בנו, הרב יעקב אריה אלתר. חצר עסקנים כבר היתה מגובשת סביבו, בעוד שדודו, ה'פני מנחם', היה נטול גייסות משלו, חרף מעמדו הרם. במחנהו של הבן העריכו באותה עת כי ההתמודדות מול הדוד פנחס מנחם, איש נוח לבריות שאינו שש אלי קרב, לא תהיה קשה במיוחד. הם טעו. בסופם של ימי השבעה הוכרז ה'פני מנחם' כאדמו"ר החדש. הרב יעקב אריה אלתר, משפחתו ומקורביו לא ידעו את נפשם.
הבני-ברקים התעלמו מהירושלמים
נחמה פורתא מצא הבן המאוכזב במכתב שהפקיד בידו דודו, ביום שבו נטל ממנו את הבכורה. במכתב שהגיע לידי 'מקור ראשון', כתוב בכתב יד קודשו של האדמו"ר, מבטיח ה'פני מנחם' לר' יעקב אריה את האדמו"רות לאחר מותו, ומתחייב לנהוג בבניו של האחיין בכבוד השמור לבני אדמו"רים. הוא מונה את הזוכים לכבוד, אחד לאחד. המכתב מובא כאן כלשונו, למעט הערות בסוגריים שהוספנו לצורכי הבהרה.
"הנני מתחייב בזה", כתב ה'פני מנחם' לאחיינו, "לשמור ולהקפיד על כבודם ומעמדם של נכדי מרן האדמו"ר אחי, הרה"ג שמחה בונים זצ"ל זי"ע (הלוא הם בניו של ר' יעקב אריה – י"ש) כמו שהיה בזמן חיי אדמו"ר זצ"ל, לא פחות מהבנים שלי שליט"א. להושיבם בשמחות, ב'טיש שלוש סעודות' לפחות כמו את הבנים שלי, לא פחות. דהיינו את מורנו הרה"ח (הרב החסיד) ר' אברהם מרדכי אלתר שליט"א, ואחיו מורנו הרה"ח ר' נחמיה אלתר שליט"א, וגיסם מורנו הרה"ח ר' אברהם חנוך שליט"א זילברשטיין, וגיסם הרה"ח אברהם שמואל שליט"א רנד, וכן הרה"ח מורנו ר' נחמיה מנדל בני הרב הצדיק... מורנו הרב יעקב אריה שליט"א אלתר וחתניו. וכן את מורנו... (בן אחותו של ר' יעקב אלתר) לא פחות (ההדגשה במקור) מאשר הילדים שלי מהבנים שלי שליט"א. אני רואה קבלת זה (האדמו"רות) שלי למשך ימי חיי... ואחרי כך יעבור ההנהגה לבנו של כ"ק האדמור זצ"ל, מורנו הרה"צ (הרב הצדיק) ר' יעקב אריה שליט"א, השם יאריך ימיו בטוב. ועל זה באתי על החתום - פנחס מנחם אלתר".
לו ידע ה'פני מנחם' מה גדולה היתה הטראומה שחווה אחיינו באיבוד ההנהגה, אם גם באופן זמני, ואיזו טינה נוצר הוא בלבבו, בוודאי היה מבקש גם הוא מכתב שיבטיח את כבוד צאצאיו. אך האדמו"ר הטרי, רבי פנחס מנחם, לא חזה את המחיר שישלמו ילדיו בגין אדמו"רותו.
בשנות כהונתו הקצרות ביסס ה'פני מנחם' את מעמדו כאחד המנהיגים המשפיעים של העולם החרדי, ואף מעבר לו. בין האלפים שהתדפקו על דלתו לקבל עצה וברכה, ניכרו בלבושם רבים שאינם חסידי גור, ואף אינם חסידים כלל וכלל. בלטו בחסרונם רבי יעקב אריה אלתר ואנשיו, שהתבצרו להם הרחק מירושלים, בממלכתם שבבני-ברק, כשהם ממתינים לבוא שעתם בקוצר רוח מופגן. בעליותיו הנדירות לירושלים ניכר היה באחיינו של האדמו"ר כי אין רואה עצמו כאחד מחסידיו של ה'פני מנחם'. רוגזו של ר' יעקב אריה בער עוד יותר כאשר בנו של רבי פנחס מנחם, הרב שאול אלתר, התמנה על ידי אביו לעמוד ראש ישיבת 'שפת אמת', עמדת כוח משמעותית בגור עד לפני שנים מועטות. ר' יעקב ארה מחה בשפה רפה וטען כי היה ראוי להתייעץ עמו קודם המינוי. בתוך זמן קצר קנה לעצמו הרב שאול, 'ראש הישיבה' בפי חסידי גור, שם של תלמיד חכם מהשורה הראשונה, ומעמד כאחד ממנהיגיה התורניים של היהדות החרדית. קרבה יתרה נרשמה בינו, ראש ישיבה חסידית ירושלמית, לראשי ישיבת סלבודקה הליטאית בני-ברקית, שגדולתו של ר' שאול בתורה לא נעלמה מעיניהם.
ה'פני מנחם' לא זכה לשנים רבות על כס המנהיגות, ולפני תשע שנים התבקש לישיבה של מעלה. אל מול קבר אביו קרא ר' שאול לשלום ולאחווה בתוך החסידות. כאילו ראה את הנולד – ואולי לא כאילו - דיבר ראש הישיבה בזכות אחדותה של החסידות תחת הנהגתו של האדמו"ר החדש, הלוא הוא בן דודו, רבי יעקב אריה אלתר. במחנהו של האדמו"ר הנכנס, כך הסתבר, לא התרשמו ממפגן הנאמנות של ראש הישיבה.
כובע אחד לכולם
האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה, מרבה לתקן 'תקנות' עבור צאן מרעיתו. הוא החזיר את מסורת עריכת החתונות ביום שישי אחר הצהריים כדי למזג את סעודת החתונה בסעודת השבת ולחסוך לחסידים את הוצאות החתונה הכבדות. הוא גם אסר על בני הישיבות של חסידות גור לשאת טלפונים ניידים, ואיים כי אברך שייתפס כשבבעלותו טלפון נייד יאבד מקצבת ה'כולל' שלו. מלגות הכוללים לא אמורות לממן מותרות כמו טלפון נייד, הסבירו אנשי הרבי. האדמו"ר הוא גם זה שמוביל את עסקת 'הטלפונים הכשרים' עם חברת 'מירס', ובמצוותו מנסים אנשיו להפוך את הטלפון המוגן מפני תכנים לא ראויים לסטנדרט מחייב בציבור החרדי. בזירת מאבק אחרת נותן רבי יעקב אריה רוח גבית למלחמת השבת המקרטעת של הרב רפאל הלפרין, הבעלים של 'אופטיקה הלפרין', שמנסה למגר באמצעים כלכליים את פתיחת העסקים בשבתות. אך תקנתו המשמעותית ביותר של הרבי, זו שעשויה לשנות את פני חסידותו עד ללא היכר, היא האיסור על ישיבות גור ללמד גמרא בעיון ובהעמקה.
מאז ומעולם היתה גאוותם של חסידי גור על כישוריהם התורניים. לאורך כל שנות קיומה נחשבה גור ל'למדנית' מבין החסידויות, אשר בניה יכולים לפלפל בהוויות אביי ורבא ולהתמודד עם סוגיות הגמרא באפיק העיוני, המעמיק. האדמו"רים וראשי הישיבות של החסידות נהנו ממוניטין כתלמידי חכמים גדולים גם במעוזי הלמדנות הליטאית. לא היה זה עניין לבית המדרש בלבד; הלמדנות, שאיננה מאפיינת בדרך כלל את שאר חצרות החסידים, הקנתה לגר'ס (חסידי גור, בכינוים ברחוב החרדי) תדמית של אנשים חריפים ושכלתניים בכל אורחות חייהם, לפחות בעיני עצמם.
למרות זאת ציווה האדמו"ר הנוכחי כי מעתה יעסקו בחורי גור בלימוד 'בקיאות' - שינון של דפי גמרא רבים על חשבון ההעמקה בהם. התקנה חלה על כל הישיבות ובתוכן ישיבת 'שפת אמת', ישיבתו של ר' שאול. הגאון החריף נאלץ להפסיק את שיעוריו בישיבה, במצוות הרבי. במשך תקופה הוא אף נצפה מעביר שיעורים בישיבות ליטאיות.
לתלמידי חכמים גדולים אין בהוראת בקיאות יתרון על פני אברכים צעירים, לפעמים ההפך הוא הנכון. ר' שאול נשאר במשרתו, שהתרוקנה באחת מכל תוכן ממשי. כל מה שנותר מתוארו הוא סממני כבוד חיצוניים: כובע הסאמט המהודר שהיה שמור בחסידות גור לראש הישיבה, והעלייה לתורה כ'שישי' בשבתות שבהן האדמו"ר אינו בירושלים.
"הרבי פתח במהלך גדול של שיבה לפשטות של ראשית החסידות", מסביר את הגזירה על העיון אדם העוקב מקרוב אחר החצר בשנים האחרונות. "באופו כללי יש מגמה בחצרות להשיב ימים כקדם ולחזור לחסידות המקורית והישנה". בטיעון דומה יצאה חצרו של הרבי, שהסבירה לחסידים כי איסור לימוד העיון הוא חלק ממלחמתו של הרבי באליטיזם חברתי. ואכן, לימוד הבקיאות הוא אתגר אינטלקטואלי עממי למדי.
בכלל, העממיות שלטת בגור. במסגרתה הורשו לאחרונה כל ה'מלמדים' לחבוש כובעי סאמט, כדי להאדיר את כבודו של כל אחד ואחד מהם בפני תלמידיו, תינוקות של בית רבן. גם עליית 'שישי', כאשר הרבי שובת בבני-ברק, הפכה לנחלתם של המדוכאים ועלובי החיים שבין חסידי החצר. משתמו המסכנים, החלה העלייה המכובדת להינתן לנערים החוגגים בר-מצווה.
במסגרת המלחמה באליטיזם התורני בגור נסגרה גם הישיבה של החסידות בחיפה. הישיבה, בנשיאותו של הדיין הרב אטלס, היתה ממעוזי הלמדנות של גור. תחילה ייעדו לה בחצרו של הרבי דעיכה איטית. מערכת שהוקמה לניתוב התלמידים החלה לשלוח אל הישיבה תלמידים חלשים יותר, אך המוסד סירב לגווע עד שמקורביו של האדמו"ר הורו במפורש לסגור את שעריו. אחד מהרבנים המיתולוגיים בישיבה שנסגרה היה הרב מנדל שפרן, חסיד גור מבני-ברק, המוערך כאחד מגדולי תלמידי החכמים גם הרחק מגבולות חצר חסידותו. מעמדו התורני הרם ותקיפותו הרבה אפשרו לו לא פעם לצאת חוצץ נגד אנשיו של רבי יעקב אריה. היה זה הרב שפרן שחזר והתריע זה מכבר כנגד התנהלות מקרובו של הרבי, הקבלן צבי ביאליסטוצקי, אשר נחשד לאחרונה בהשתייכות לכנופיה שסחרה במסמכים היסטוריים גנובים. הוא העז גם לצאת נגד חברותא ותיק של האדמו"ר, חסיד גור מפתח-תקווה, שאנשיו עשו שמות ברכושה של עמותה שלא נשאה חן בעיניהם.
לרסק את המרד
במשך השנים יצאו ובאו מקורבים מביתו של האדמו"ר לראש הישיבה, ר' שאול ובפיהם הוראות מהוראות שונות. כל למשל הורו אנשיו של האדמו"ר לר' שאול לבטל 'דינר' שאורגן במשך חודשים, אירוע שבמסגרתו היתה הישיבה אמורה לגייס ממון רב לפעילותה, החליטו אוהדיו של ראש הישיבה שלא לשתוק עוד. תחת הכותרת ששאלו משיר השירים, 'קשה כשאול קנאה', הודיעו בכרוז שהופץ בריכוזי גור ברחבי הארץ כי לא ישתקו עוד. "לאחר שנתמלאה הסאה הרגשנו את החיוב המוטל עלינו לזעוק בשער בת רבים, להוקיע נגד ה' ונגד העם את הפשעים הנעשים בתוך העדה", נאמר בכרוז, שהופץ לפני שנתיים וחצי. "מעתה פותחים אנו בשורה של הודעות להסרת המסווה, שבהן נפרט את המעללים אחד לאחד, רדיפות השנאה שהוא (האדמו"ר) מנהל כנגד בני ה'פני מנחם' ובראשם בנו ראש הישיבה שליט"א, ויוכח לעין כל כמה שנאה וקנאה עושים"
הבטיחו ועשו. בשני כרוזים שהספיקו להפיץ באותה שנה החלו הכותבים האלמונים לגולל את מסכת התלאות שעברו בניו של האדמו"ר הקודם. "ידוע לנו על פעולותיו האחרונות של הראש ישיבה להשקטת הרוחות, וספק רב אם הן מועילות, אבל אנו מתייחסים לכך באותה בחינה של 'רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול', ובוודאי כאשר הדברים נוגעים לכבודו של ה'פני מנחם' זצוק"ל, אין בעולם מי שבידו למחול", נכתב באחד הכרוזים. "רדיפות השנאה של האדמו"ר אינן מסתיימות בהשפלתו של ראש הישיבה, ואנחנו נפרוש הפעם את מהלכי השנאה וההשפלה הנמשכים זה קרוב לשבע שנים נגד בן-זקוניו של ה'פני מנחם', מורנו ר' דניאל שליט"א.
"עוד בחיי ה'פני מנחם' נרתמו הד"ר מיכאל טננבוים מארה"ב יחד עם חתנו הד"ר מאיר מלניק לייסד ישיבה שבראשה יעמוד ר' דניאל. כאנשי מעשה קירבו נעשה לנשמע, ובאותו יום נמהר, יום בו חשכו המאורות, ט"ז אדר תשנ"ו, היה אמור ה'פני מנחם' להגיע לסעודת מצווה לציון הנחת אבן הפינה לישיבה, אלא שבעוונותינו נטרפה השעה. נחושים בהבטחתם המשיכו בהתמסרותם, כאשר חשו בהקמת הישיבה כמפעל קדוש לזכרו הטהור של ה'פני מנחם' אשר בן זקוניו יזכה להמשיך מסורת אביו בהרבצת תורה ויראה, וכעבור כמה שנים אכן הסתיימה בניית הישיבה בבית-שמש. כולם ציפו וחיכו שתינתן ההסכמה לחנוכת הבית, אך כרגיל, 'שערי תירוצים לא ננעלו'. עוד התחמקות ועוד התחכמות ולא נתקבלה הסכמת האדמו"ר לחנוכת הישיבה. שלוש שנים עמד בניין הישיבה בבית-שמש, בניין שלם, גמור עם כל שכלוליו ועם הריהוט הפנימי המושלם, הכל עמד שומם בגלל קנאת האדמו"ר וחששו פן אולי יקטן כבודו בעיני הבריות כאשר תתגלה גאונותו וגדולתו של ר' דניאל שליט"א.
"לאחר שלוש שנות עורלת לב עלה על המצאה, שלמעשה אין צורך בישיבה גדולה אלא יש צורך דווקא בישיבה לצעירים, ולדעתו לא יוכל ר' דניאל לכהן בראשה כי תפקיד ראש הישיבה לצעירים אינו הולם לאישיותו הגדולה. הישיבה לצעירים קמה ועומדת על תלה, אבל מורנו ר' דניאל שליט"א אינו זוכה להרביץ תורה שם, ורק אותם רבנים היושבים על מדין יודעים מה כליון עיניים ודאבון נפש יש בדבר, ואיזו מידה של אכזריות יש בו.
"האם על כך ישנה מחילה, האם שאלת כבוד וביזיון יש כאן? אין כאן אלא קנאה, שנאה ותחרות המבקשת למחוק את זכרו הקדוש של ה'פני מנחם' על ידי השפלת תורתו אשר השאיר בבניו וביתו אחריו, וכבודם אינו מחול".
אנשי האדמו"ר נחלצו לפעולה, כשהם נחושים לרסק את המרד שפרץ בחצר כנגד רבם. הרב שאול אלתר מצדו יצא נגד מפיצי הכרוזים, וטען בתוקף שידו לא היתה במעל. ביקורי בית פתאומיים ושיחות טלפון ליליות היו מנת חלקם של רבים מהחשודים בתמיכה בראש הישיבה ובהתנגדות למהפכת העממיות שחולל הרבי. חמישה חשודים זומנו לבית דין מיוחד שהקים לצורך העניין יוסף קופרברג, יו"ר אגודת ישראל דהיום ומתומכיו הקרובים של האדמו"ר. לשבת בדין נקראו שלושה מרבני גור - מירושלים, מאשדוד ומפתח-תקווה. לא ידוע על ראיות של ממש שהובאו בפני בית הדין וגם לא על פסק דין שיצא מלפניו, אך עובדות אלו לא סייעו לנאשמים. הם נזרקו רשמית מהחסידות, וילדיהם שולחו ממוסדות גור באמצע יום הלימודים.
גם הרב יצחק מנחם ויינברג, האדמו"ר מטאלנא, שילם את מחיר המהפכה. גישתו של הרב ויינברג, בעבר חסיד גור מהשורה שירש את הנהגת חסידות טאלנא הקטנה דרך קשרי נישואין, מתאימה דווקא למהפך החברתי שמנסה רבי יעקב אריה לבצע בחצרו. גם הוא הולך בדרכם של מייסדי החסידות ושם דגש על עממיותה של האידיאולוגיה החסידית. הוא מרבה לקרב נדכאים ומטיף נגד האליטיזם בחינוך החרדי, שלדבריו רומס את הבינוניים מבין התלמידים ואת אלו הסובלים מליקויי למידה. אלא שהרב ויינברג גם היה בשעתו תלמיד קרוב של ה'פני מנחם', והקרבה האידיאולוגית לקו שמוביל האדמו"ר הנוכחי לא עמדה לו. לפני מספר חודשים נתבקש הרבי מטאלנא להפסיק את השיעור הקבוע שנהג להעביר בבית המדרש המרכזי של חסידי גור מדי ערב שבת, שיעור שעסק בספרו של האדמו"ר הקודם של גור, ה'פני מנחם'.
את רוב ימיו מבלה האדמו"ר הנוכחי בבני-ברק. מעת לעת הוא עולה אל מרכז החסידות בירושלים, ולעתים הוא נוסע לנפוש בערד, שם יש לגור נוכחות מרשימה. קהילות גדולות של החסידות יושבות גם באשדוד ובבית-שמש, ואחרות, קטנות יותר, ניתן למצוא בחצור, בחיפה, בפתח-תקווה ולמעשה בכל רחבי הארץ. גור שולטת ללא מצרים באגודת ישראל, והיא מהמשפיעות הגדולות על סדר היום של הרחוב החרדי ומעצבת מרכזית של דמות היהדות החרדית. ייתכן שהאדמו"ר הנוכחי הוא מהפכן אשר החליט לשנות את פני חצרו, וייתכן מאידך שאין הוא אלא מנהיג המנסה להדביר ביד קשה כל קריאת תיגר על שלטונו. כך או כך, חסידות גור של השנים הקרובות תלבש פנים חדשות.
--------------------------------------------------------------------------------
האליטה שעולה והאליטה שיורדת
"את מהלכיו של הרבי הנוכחי רואים אוהדיו ומתנגדיו בשתי דרכים שונות, ובמידה רבה שניהם צודקים", אומר בשיחה ד"ר בני בראון, מרצה למחשבת ישראל השוהה כיום באוניברסיטת הרווארד. "המתנגדים סבורים שלמהלך יש מניעים סמויים, המכוונים כנגד מי שנדמים לאדמו"ר כמסכנים את מעמדו. התומכים רואים כאן רפורמות ענייניות ולגיטימיות".
האם רפורמות שכאלו הן לא דבר חריג במקצת?
"באופן מסוים בכל החסידויות, אך במיוחד בגור, ה'רבעס' לא ראו את עצמם כממשיכים ישירים של קודמיהם. כמובן הם מכבדים אותם ובקשים להמשיך את השושלת, אבל מבחינת ההנהגות, כל אחד יכול לפתוח פרק חדש".
אז על מה יצא קצפה של האופוזיציה לרב יעקב אריה?
"בכל חסידות, האליטה בה' הידיעה אלו מקורבי הרבי. והשאלה החוזרת על עצמה היא מיהם מקורבי הרבי. בגור תמיד היו שלוש אליטות עיקריות: הלמדנים, העסקנים ובעלי הממון. מתנגדיו של האדמו"ר רואים את הרפורמה כדחיקת רגליה של אליטת הלמדנים. מובן שמבחינה חיצונית הרבי מאוד מכבד רבנים והם תמיד יישבו בשורות הראשונות. אבל הטענה היא שבפועל יש דחיקה של האליטה הלמדנית, בין היתר משום שלאליטה הזו יש פחות יחס של כבוד ויותר ביקורת כלפי הרבי, במיוחד במה שקשור לר' שאול אלתר.
"תומכיו של הרבי טוענים כי יש כאן מהלך רפורמטורי מבחינה חברתית, במטרה שהלימוד הממוסד יגיע גם לכוחות החלשים ויקדם גם אותם. מה גם, כך הם אומרים, שלימוד העיון היה בעצם מריחת זמן, או לפחות כיסוי למריחת זמן, ועדיף שילמדו גמרא כפשוטה וספרים הלכתיים בסיסיים, וילמדו אותם כמו שצריך, מאשר יבנו מגדלים פורחים באוויר. זה נשמע הגיוני, אך מצד שני גישה כזו במידה מסוימת מייתרת את הישיבה - לפחות במובנה המסורתי, כבית גידול לתלמידי חכמים. בשביל בקיאות אתה הרי יכול לשבת בבית וללמוד לבד".
האם לרבי מגור יש ממה לחשוש? האם האופוזיציה בחצרו באמת יכולה לסכן אותו?
"אופוזיציה פעילה, אנשים שיביעו ביקורת על הרבי ולו בחדרי חדרים - לא קיימת בצורה מגובשת שיכולה באמת לאיים עליו. מצד שני, יש ציבור מאוד גדול של אנשים שמגלים כבוד והערכה לר' שאול אלתר, מבלי לפגוע במעמדו ובסמכותו של הרבי כמלוא נימה. דווקא בגלל שהמערכת מנסה לטייח את המתח בין שני האישים, החסידים מכבדים את שניהם בתמימות".
גאוותם של חסידי גור היתה מאז ומעולם על למדנותם וחריפותם. לא פשוט לוותר על מעמד שכזה, אפילו לא בשביל רפורמות חברתיות.
"נכון שגור העריכה מאוד את הלמדנים ואת הלמדנות, אבל האמת היא ששקיעת הלמדנות בגור, מבחינת הרמה, המתח הלימודי ואיכות הישיבות, התחילה הרבה לפני הרבי הנוכחי. גור שאחרי השואה עסקה רבות בהשתקמות, והכוחות הלמדניים בה היו שרידים מוצלים מאש. ה'פני מנחם' נחשב כמי שרצה לשנות את המצב, אבל הוא הנהיג את החסידות במשך פחות מארבע שנים ולא הספיק להשפיע הרבה. מבחינה מסוימת התקנות החדשות הן ניסיון להתמודד עם ירידת הרמה".
האם הוא יצליח בדרך הזו לשנות את פניה של חסידות גור?
"אין ספק שהדבר ישפיע. אליטת העסקנות ואליטת הממון תתחזקנה על חשבון אליטת הלמדנים, ואפשר לומר כי זה כבר מורגש. גור באופן כללי נמצאת במהלך של הורדת המתחים והדרישות, וזאת בעקבות מספר היבטים בהנהגתו החסידית של הרבי. למשל בענייני ה'קדושה' (פרישות מינית יתרה שהונהגה בגור – י"ש), הרבי הנוכחי הוא מהפחות לוחצים בכיוון. הוא לא אדמו"ר שמציב רף דרישות גבוה, וזה בוודאי ישפיע על האופי של גור, לטוב או לרע".
yair_s@makorrishon.co.il