לפני כיומיים נפטר השם ירחם תינוק בן כמה חודשים ממה שמוגדר ע"י הרופאים "מוות בעריסה".
אתמול קפצה אמו אל מותה מבית הוריה כשהיא משאירה אחריה מכתב ובו נאמר שאם היא לא הייתה נרדמת אז הייתה יכולה להציל אותו.
רבש"ע יאמר לצרותיינו די.
השם ירחם!!!!!!!!!!
שנשמע ונתבשר רק בשורות טובות
נבוכדנצר.
............
מדובר אשה חרדית מב"ב . צעירה שהתחתנה לפני שנתיים !!!.
טרגדיה !!!
השו"ע קובע כי המאבד עצמו לדעת אסור לאבל עליו
זאלי.
הרבנים הורו לקוברה בתוך בית החיים ולא מחוץ לגדר ה"י. וזאת שלאחר מות בנה נשתבשה עליה דעתה ולא איבדה את עצמה "לדעת".
מאבד עצמו לדעת . זה מתי שלוקח את חייו משום שנמאס לו מהחיים מכל סיבה שהיא . אך אם יודעים בברור שהיה משהו שגורם שנשתבש הדעת זה לא נחשב להנ"ל.
מען זאל נישט וויסן פון קיין צער
רוב פעלער היינט ל"ע ס'זאל זיך נישט מאכן פסק'נט מען אזוי, עס איז מבוסס אויף א תשובות חתם סופר
און איך מיין אלע. טרעף מיך איינער וואס מען איז נישט געזעצען קיין שבעה.
די חתם סופר איז מתיר צו זיצען שבעה, נישט ווי יעדער זאגט וועגען מען איז תולה אז עס איז נישט געווען לדעת, נאר ווייל אז עס פאר די לעבידיגע, כדי די מענטשען וועלען זעהן אז מען זיצט שבעה וועלען זיי זאגען אז עס זיכער נישט געווען קיין פשוטע מאבד עצמו לדעת, והראי' מען זיצט שבעה.
דער זאך אז מען באגראבט חוץ לגדר האב איך נישט געטראפען לע"ע. אפשר איז עס סתם א באבע מעשה?
היום בבוקר בדרכי לתפילה ראיתי אחד מגדולי ירושלים . שאלתי אותו בנושא הזה . וכך השיב לי.
בכל מקרה כזה ה"י שואלים רב פוסק ולפי מה שיפסוק (לאחר שיברר כל הנסיבות) כך עושים. " ויש לזכור שתורה לא בשמיים היא ולכן כשהרב פוסק בעולם הזה כך מקבלים את הפסק בעולם דקשוט"
3 מהעובדים איתי בהעבודה הם קברנים . וידוע לי מקרים ה"י שקברו "מחוץ לגדר" . בהר המנוחות קוברים את אלו המוגדרים "מחוץ לגדר" בצד השני של ההר . רחוק מאוד ממקום סיום הבית החיים.
ושלא נדע עוד צער במקומותינו.